יש כובעים שמתמלאים כתיק ומשחררים את האדם מלשאת עימו כיסים, תיקים, נרתיקים וכל מיני דברים מיותרים שכאלו. כך לחשה פפסי לראי שעה שיישרה את קצוות הכובע רחב השוליים שקיבלה. הכובע היה באופן מדויק גדול עליה מספיק כדי להטביע את הפנים …

שירסיפור ואדמה נודדת Read More »

בהוקרה לעלייה מברית המועצות שבלעדיה אנה אנו באים.  ש ו ש ן   צ ח ו ר     נווד אמיתי – סיפור נדודיו מתמשך ומתעצם גם אחרי מותו [אנונימוס].   גלובוס ”נשיונל גאוגרפיק” – ישן, צולע ומחליד מעט – ניצב בעליבות …

 ש ו ש ן   צ ח ו ר     Read More »

"נע ונד תהיה בארץ", כך אמר לו אלוהים, מיד אחרי שהמציא את הרצח. אז הוא נדד. * * * ביד אחת ענף שגילף למקל, ביד השנייה תפוח שקטף קצת לפני שהירח לקח את מקומה של השמש, קין הסתובב בין העצים …

רוצח Read More »

הכלב שיקע את שיניו עמוק בתוך זרועו הרכה של הילד. הילד צרח וניסה להתנער, אבל הכלב היה חזק יותר. בתוך בכיו חלף מבטו של הילד על פני עיני הכלב והן לא נראו רעות. לא היו בהן עננים של זעם, למעשה …

רגל ישרה Read More »

יום 1   שלום. נתבקשתי לכתוב יומן מסע מסודר אך לא מפורט מדי וכך אני עושה. אתחיל בלהציג את עצמי מבלי להניח שאתם יודעים עלי דבר. בבסיסי אני בינה מלאכותית יוצרת, כלומר אלגוריתם מחשב שתפקידו לייצר טקסטים על בסיס בקשות …

קפסולת זמן Read More »

רוני הסתכלה בפינה הימנית במסך, השעה המוצגת הייתה שמונה ועשרה, כבר מאוחר, מאוחר מידי, והבדיקות שהיא הריצה בדיוק הסתיימו. נראה שעדכון התוכנה שהם עבדו עליו כל החודש האחרון סוף סוף עובד ונשאר רק לשחרר גרסה לעולם.  כל מהנדס מתחיל יודע …

קפיצת הדרך Read More »

מסתבר שלגנוב מגובלינים זה רעיון רע, הם ממש מהירים יחסית לגודל שלהם. לא נראה לי רצתי כזה מהר בחיי… השמש האירה דרך הענפים והרוח שרקה באוזניי, לא הרגשתי כך בחיים כבר הרבה זמן.  רצתי ורצתי, נראה לי סוף סוף איבדתי …

צעד בין מימדי: Read More »

  השמש עולה אדומה ובוהקת. מאירה גבעות שחורות. גבר בראשית שנות השלושים לחייו צועד  בקצב הליכה מדוד. נראה שהוא הולך כך כבר זמן רב . נעליו הצבאיות בלויות. על כתפו תלויה סכין גדולה ועל גבו הוא נושא תיק גב גדול …

עיר האלוהים Read More »

"ביי בנות," לחשה אימא, "אני ואבא נחזור מאוחר יותר. קרן פה בסלון אם אתן צריכות כל דבר." הצצתי מעבר לאימא וראיתי את קרן, יושבת בסלון מול הטלוויזיה. האור שבקע מן הטלפון שלה האיר את הסלון החשוך והטיל אור על פניה, …

עינב ואני Read More »

רבקה ישבה על המטוס שימריא לשוויץ בעוד עשר דקות, מנסה לנשום לאט לאט ולהרגיע את הפאניקה שפשטה בחזה. היא מילאה את הבטן באוויר, מרגישה את הסרעפת מתרוממת ואז שחררה לאט לאט את האוויר. המטוס היה חצי ריק, וכל השורה היתה …

נעה ונדה Read More »

נגישות