״אללה אכבר.״ הבחור המיוזע שישב במושב לפני בקו חמש העמוס הכניס את ידו אל תוך מעילו. חוט בצבץ ממנו. אני פשוט לא מאמין! רק אתמול השתחררתי ועכשיו זה! * * * סלעים משובר הגלים עפו לכל עבר. …
כלאיים
(אזהרת טריגר – לידה מורכבת, מיועד למבוגרים.ות) "אהההה, אההההה", גניחות קלושות של כאב בקעו מבין שפתיה המבוקעות של יולנדה. פריאה הסיטה את השערות הלחות מזיעה ממצחה של אמה, והניחה עליו מטלית ספוגה מים קרים. מרפאות השבט טרחו סביב המיטה עליה שכבה …
כמו פתיתי שלג
אין לי ספק שמשהו גדול הולך לקרות. לפני כמה זמן הסתובבתי כהרגלי ברחובות ולא ידעתי אם אלך לישון רעבה או שבעה. פתאום, עצרה לידי מכונית, מתוכה יצא איש גדול, לבוש במדים לא מוכרים, ואסף אותי לתוכה. הנהג והאיש במדים לא …
יום המשפחה
הכל התחיל בגלל יום המשפחה. מה היה קורה אם היא לא הייתה שולחת את רועי לבית הספר ביום השישי ההוא? אם היא הייתה נכנעת למניפולציה שלו ומשאירה אותו בבית? החיים של מי היו משתנים ככה? לא שזה משנה: כי היא …
ידידו הטוב
זמזום מנוע מרוחק ניקב את מסך שנתו נטולת החלומות, ומשם פעפע והתגבר הרעש כזרזיף ההופך לשטף, עד שהציף את הכרתו, חודר את סכר התודעה. אוזנו השמאלית התרוממה קלות לחידוד השמיעה. הרעש התגבר, כן, זה בפירוש יכול להיות המנוע הנכון. נשמע …
חתול שחור
זאביד הפיל את המכחול והצמיד את פלטת הצבעים שלו לחיקו כאשר הוא ראה אותו. הוא עמד שם, לא מוטרד כלל מהקור, השלג או הרוח. מביט היישר בעיניו. חתול שחור. זאביד מעולם לא ראה אחד במו עיניו– הוא שמע סיפורים, אך …
חץ
זה היה בוקר נוסף שבו מימי התעוררה אחרי חלום נפלא וארוך, שבו היא מסתובבת בעולם בוהק מלא שבילים. היא לא זכרה לאן היא הלכה, אבל היא כן זוכרת את ההרגשה בידיה. כאילו היא מחזיקה בכפות ידיים רכות ופרוותיות. הן הובילו …
חסר קרן
"עיינים כחולות חייך בחשש לחברו בעודם ניצבים אל מול ההר. 'מה אתה אומר? הדרך ארוכה' שאל האחד את השני. נמשים חייך בחזרה לעיניים כחולות אך בחיוכו לא ניכר חשש. 'אני אומר שאם כך עלינו להתחיל ללכת מייד' קרא בהתלהבות". טראח, …
חור בעלילה שמתחיל בדג הסובייטי
אמא שלי ישבה מול שולחן עבודה ריק, ומצידו השני של החדר הלבן, ישבה הכלבה שלי מיקה על הרצפה, אם עוד שתי "מיקות" לידה. "מי מהם זאת מיקה?" שאלתי את אמא. "כולם הם מיקה" השיבה מבלי להזיז את מבטה מהשולחן. התקרבתי …
חג הבנות
חג הבנות 3457 – שפי זה מתחיל בנקישות, כמו תמיד. אני נאחזת בגדר המרעה עד שפרקי אצבעותיי מלבינים. טק-טק-טק. הסוף של כל הדברים מתחיל בנקישות הארורות האלו. החלזונות שמעבר לגדר מפסיקים לזחול. גופים ריריים מרימים ראש מהטחב הצהבהב ומחושים עבים …
נגישות
