רבקה ישבה על המטוס שימריא לשוויץ בעוד עשר דקות, מנסה לנשום לאט לאט ולהרגיע את הפאניקה שפשטה בחזה. היא מילאה את הבטן באוויר, מרגישה את הסרעפת מתרוממת ואז שחררה לאט לאט את האוויר. המטוס היה חצי ריק, וכל השורה היתה …
נע ונד, לעד
האל עובד בדרכים נסתרות. כמה אלפי שנים של נדודים מוכיחות אחרת. אין שום מסתורין בקטנוניות של מישהו שחיכה שלושת-אלפים שנה בשביל לחוקק לעם הנבחר שלו את הדיבר "לא תרצח". אולי הוא חשב שנדודיי האינסופיים יהיו לאות זיכרון לעולם על מה …
נוודי הקסם
אלברטו החזיק ברפיון את המושכות, בעודם מתקדמים החוצה מהכפר. לפניו, הקרונות של אביו ואחיו התנהלו גם הם בעצלתיים. הוא הביט על בתי העץ עם גגות הקש. "מסכנים", חשב לעצמו. כל החיים הם נטועים באותו מקום, עם אותו הבית, ליד אותו …
נדידת הנשמות
כשסָלַדְרִיאֵל טיפס במעלה המדרגות אל ביתה של המיועדת למות, הוא לא דמיין שהדברים ישתבשו עד כדי כך. הוא התנשם והתנשף כשעלה עוד מדרגה ועוד אחת. תיק הגב שלו היטלטל על גבו, ובתי הנשמות שבתוכו שקשקו במחאה. הוא האט את צעדיו …
נדודיה של אשת הציפור
שמי הוא ליז ויש לי סוד אחד שאני שומרת קרוב אליי, אני נראית כמו אישה רגילה אבל שלא כמו שאר האנשים יש לי כנפיים מחוברות לגב, זה התחיל כשמלאו לי שש עשרה שנים והן נראות ממש כמו של ציפור. ועם …
נדודי שינה
הפעם זה התחיל אחרת. דפיקות חזקות הלמו בראשי והעירו אותי משינה חסרת חלומות. התיישבתי והבטתי בחדר דרך עיניים מטושטשות. הקירות הלבנים בהו בי בחזרה באטימות. החדר היה ריק, ללא חפצים או עיטורים מלבד המיטה בה ישנתי והכיסא שלידה, שהיו לבנים …
משאלה אחת נותרה
טריגרים: מלחמות, פוסט טראומה, אבדן – אזכורים כללים, ללא תיאורים מפורטים "יוני, אל תעזוב." לכאן הביאו אותי שנים רבות של נדודים – צמרת עץ בחורשה נידחת, באמצע המדבר ומישהו שמבקש שלא אעזוב. יוני זה השם שבחרתי לעצמי. החלפתי הרבה שמות, …
מפה לשם
את המפגש הראשון שלי עם המשוטט הכחול אני לא זוכר. באופן אירוני, גיליתי עליו רק לאחרונה. סבתא שלי טוענת שהוא קרה כשהייתי בגיל ארבע. גיל בו, לפי הדעה הרווחת, הייתי פרחח חמוד אך מציק. לדבריה, אני נעלמתי לה בתחנת הרכבת, …
מעגל אין קץ
השממה התחננה לדם. קולה נשמע עוד לפני המתקפה, המשיך כשגניחות הפצועים הצטרפו אליה, לא פסק כשהצבועים צחקו במרחק. רנש שכבה עם הפנים לכוכבים, ועיניו הזוהרות של הלילה הביטו בה בחזרה. הדם שלה לא הרגיע את האדמה. זה מה שהבין רן, …
מעבר
ירושלים, בית הכרם, 2084 אחרי שנים ארוכות, בהן רגל אדם לא דרכה בשביל הגישה לקליניקה, צעדיו הכבדים של מטופל יחיד נשמעו מעבר לדלת העץ הדקה. לשמע דפיקותיו המהוססות, ניגשה אחרונת הפסיכולוגיות אל הדלת וניסתה להיזכר במילות הפתיחה המתאימות. כשקיבלה אותו …
נגישות
