היא תמיד רצתה לשחות, כשהייתה צעירה, לפני שהיה לה את העור שלה. היא והאחרים גדלו כך, במושבה קטנה לא רחוק מהים. עיניהם כחולות תכולות, רק מחכים להתבגר. כשיתבגרו עורם יגדל ויוכלו להצטרף להוריהם במסעותיהם בים, לנדוד ממקום למקום, להתעטף בקצף …

אזהרת טביעה Read More »

כלבים נובחים לאור ירח. מרחוק קולו של יאק גועה. פרפר מתעופף לו בשלג וקערה מנגנת כפעמון בראשו.   "ישנוני?" שואלת אותו רלי מתוך שינה, ידה מלטפת את בלוריתו "שוב חלמת על טיבט ?"   השעון המעורר צורם והוא חובט בו …

אינסומני-יאק Read More »

"עוֹזִיפָר, אתה בטוח שזה יעבוד?" שואל אוּרְגַת בפעם השלישית. אנחנו מתחבאים בגג המצודה העתיקה בה קבע אדון הפפירוס את מושבו, וממנה שלח את חייליו לבזוז את הכפרים שבעמק תחתיו. אני בוחן שוב את מעגל הזימון דרך הסדקים בקורות התקרה, "אין …

איש חיל ללא חת Read More »

בהוקרה לעלייה מברית המועצות שבלעדיה אנה אנו באים. ש ו ש ן צ ח ו ר נווד אמיתי – סיפור נדודיו מתמשך ומתעצם גם אחרי מותו [אנונימוס]. גלובוס ”נשיונל גאוגרפיק” – ישן, צולע ומחליד מעט – ניצב בעליבות של עובר-בטל …

שושן צחור Read More »

"נע ונד תהיה בארץ", כך אמר לו אלוהים, מיד אחרי שהמציא את הרצח. אז הוא נדד. * * * ביד אחת ענף שגילף למקל, ביד השנייה תפוח שקטף קצת לפני שהירח לקח את מקומה של השמש, קין הסתובב בין העצים …

רוצח Read More »

רוני הסתכלה בפינה הימנית במסך, השעה המוצגת הייתה שמונה ועשרה, כבר מאוחר, מאוחר מידי, והבדיקות שהיא הריצה בדיוק הסתיימו. נראה שעדכון התוכנה שהם עבדו עליו כל החודש האחרון סוף סוף עובד ונשאר רק לשחרר גרסה לעולם. כל מהנדס מתחיל יודע …

קפיצת הדרך Read More »

מסתבר שלגנוב מגובלינים זה רעיון רע, הם ממש מהירים יחסית לגודל שלהם. לא נראה לי רצתי כזה מהר בחיי… השמש האירה דרך הענפים והרוח שרקה באוזניי, לא הרגשתי כך בחיים כבר הרבה זמן. רצתי ורצתי, נראה לי סוף סוף איבדתי …

צעד בין מימדי Read More »

השמש עולה אדומה ובוהקת. מאירה גבעות שחורות. גבר בראשית שנות השלושים לחייו צועד בקצב הליכה מדוד. נראה שהוא הולך כך כבר זמן רב . נעליו הצבאיות בלויות. על כתפו תלויה סכין גדולה ועל גבו הוא נושא תיק גב גדול מהסוג …

עיר האלוהים Read More »

"ביי בנות," לחשה אימא, "אני ואבא נחזור מאוחר יותר. קרן פה בסלון אם אתן צריכות כל דבר." הצצתי מעבר לאימא וראיתי את קרן, יושבת בסלון מול הטלוויזיה. האור שבקע מן הטלפון שלה האיר את הסלון החשוך והטיל אור על פניה, …

עינב ואני Read More »

מושבת רפאל נינה סיימה לכנוס את העיזים שלה בחזרה אל הדיר אחרי רעיית הצהריים, סגרה את שער העץ הגדול והלכה לשטוף את הפנים שלה ולהכין לעצמה תה. זו הייתה השעה האהובה עליה ביום: עבודות הבוקר בגן הירק כבר הסתיימו, עוד …

נדודי יונה Read More »

נגישות