קפה ביטלג'וז
"…ואז הראיתי לו מה זה! אחרי שגמרתי איתו, היה צריך להסיע אותו לבית חולים," אמרה צעירה דו-האסטית גדולת ממדים לשתי חברותיה. "בסוף הוא זה שנדחק לחללית-אוּבּר הפיצית הזאתי. צוחק מי שצוחק אחרון."
בזמן שראשה האחד של הצעירה היה עסוק בפטפוטים, ראשה השני לגם מהקוקטייל שלה.
"מגיע לו," אמרו בו-זמנית שני ראשיה של אחת מחברותיה.
"לגמרי," אמרה החברה הנוספת, ראשה השני הנהן בהסכמה.
"אפשר להביא לכן משהו נוסף לפני שאנחנו סוגרים את הבר?" שאלה מלצרית שהחליקה לעבר השולחן שלהן ברגלי התמנון שלה.
הצעירה הדו-האסטית הגדולה הנהנה בשני ראשיה והגישה למלצרית את כוס הזכוכית הגבוהה והריקה. "בשבילי עוד אחד כזה."
המלצרית אספה את הכוס בזרוע תמנונית. "עוד הפרשת זורגון, אין בעיה," היא פנתה אל שתי האחרות. "ובשבילכן?"
"עוד נביולה בלו בשבילי," אמרו שני ראשיה של הצעירה השנייה. היא הושיטה למלצרית כוס זכוכית עבה ונמוכה.
"אני בסדר," הצעירה השלישית הניפה את ידה בעדינות.
"בחייך, קיוי!" אמרה הדו-האסטית הגדולה. "עד שהצלחנו לצאת שלושתנו לבד, אין מצב שאת לא שותה איתנו עוד אחד."
אבל המלצרית כבר החליקה מהן הלאה, לכיוון הבר, ולא הספיקה לשמוע את נימוקיה של קיוי, כנים או מומצאים ככל שיהיו, וגם ככה לא היה לה אכפת.
רגלי התמנון שלה נעו בחינניות בין שברי זכוכית, פילטרים של סיגריות ונתזי קיא. עִיֵּי זֵכֶר ללקוחות המתבהמים שפקדו את קפה-ביטלג'וז בשעות העומס. היא התעלמה באלגנטיות מקריאות: "היי, מלצרית!" שנזרקו אליה משולחן נוסף – היחיד שהיה מאוכלס מלבד השולחן של הדו-האסטיות הצעירות – והגיעה אל הבר.
"היי, בּוֹבִּי," היא הושיטה אל הברמן את שתי הכוסות הריקות. "עוד זורגון ונביולה לשולחן שש."
הוא אסף ממנה את הכוסות בזרוע תמנונית ומילא אותן ביעילות. "אמרת להן שאני סוגר?"
"כן."
"יופי," הוא הושיט לה את הכוסות המלאות, והקיש את הסכום המתאים בקופה. "אני מת כבר לעוף מהסלע הזה ולחזור איתך הביתה."
"כן, אה? שילכו כבר, אוף. מה יש להם להישאר פה כל כך הרבה?" היא הביטה בעייפות מבעד לויטרינה השקופה שהקיפה את הבר-קפה.
כוכביו של אוריון חלפו לאיטם מולה, נעים באדישות בתנועתם המעגלית בעוד אסטרואיד GK3.1, עליו בנוי קפה-ביטלג'וז, מסתובב סביב עצמו.
זה באמת היה מחזה נפלא, היא חשבה. שלוש-מאות ושישים מעלות של חלל וכוכבים בתנועה נצחית. אבל קרה לה מה שקורה לכל מי שנחשף מדי יום ליופי בלתי יאומן, מדהים ומרהיב – היא התרגלה אליו. הנוף הקוסמי היפהפה כבר לא הפיל לה את הדביקונים.
כמה אפשר להתמוגג מיופיים של ביטלג'וז הבוהק באדום לוהט, מכתפו השמאלית של אוריון – בלאטריקס – שזוהרת בכחול מהפנט, משלושת כוכבי חגורתו של הצייד, ומריג'ל וסיף – שתי ברכיו הקורנות מרחוק? די, חלאס, שכולם ילכו כבר. היא מתה להיכנס לחללית, לחזור לכוכב הלכת עם בעלה וללכת לישון.
"נִימְבָּה?" בּוֹבִּי הברמן ניער אותה ממחשבותיה. "קחי," הוא דחף לאחת מזרועותיה שתי חתיכות נייר. "תני להם את החשבון, אולי הם יבינו את הרמז. אני בינתיים מסכם את היום."
נִימְבָּה אחזה בניירות בדביקוניה, הסתובבה והחליקה בכבדות לעבר השולחן הקרוב.
בּוֹבִּי רכן מעל הקופה. הוא הקיש על מספר כפתורים ובתגובה היא פלטה נייר דקיק, ארוך וצר. סיכום הכנסות היום. הוא גלגל את הנייר העדין והכניס אותו לקפסולת מתכת קטנה. הוא התכופף מתחת לדלפק, אל מדף מתחת לבר, הניח את הקפסולה בפתח המיועד ושיגר אותה הלאה, אל הבוסים.
*
*פוף* חלוש נשמע כשהקפסולה צצה במשרדם של גוּס וקָאלְטַה בכוכב הלכת. שניהם ישבו בכיסאותיהם היקרים להחריד. הם בקושי היו יכולים להרשות לעצמם את הכיסאות הללו, אבל החליטו שזו הוצאה ראויה, כי רצו לוודא שאם מישהו יכניס את ראשו אל המשרד וישאל איזו שאלה חסרת תכלית, המישהו הזה ידע באופן שלא משתמע לשתי פנים: שני אלה – מנהלים.
קָאלְטַה הושיטה את אצבעותיה הדקות והארוכות, ופתחה את כלי המתכת.
"לא משהו. לא משהו בכלל," היא אמרה והרימה את עינה היחידה, הנעוצה במרכז ראשה, אל השותף העסקי שלה. "קפה-ביטלג'וז בקושי מכניס לנו בזמן האחרון. גוּס, בוא נמכור להם. זה הדבר החכם לעשות."
גוּס נאנח והסתובב בכיסאו. הוא הביט מחלון משרדם על אסטרואיד GK3.1 שצף סביב כוכב הלכת. זה היה רק סלע קטן, אבל זה היה הסלע הקטן שלו. שלהם.
ואז עינו נדדה אל סלע נוסף שצף בקצה השני של כוכב הלכת, אסטרואיד ZG1.4, שהיה רע לעסקים. רע מאוד. הוא קיווה בכל מאודו שהסלע הזה ישאב לתוך חור שחור, ושישאבו איתו האחים גְרִיבָּה שפתחו עליו בר מתחרה חדש.
"גוּס, תקשיב לי," קָאלְטַה המשיכה לומר, קוטעת את מחשבותיו. "גם אני לא רוצה למכור להם. אני אוהבת את הבר-קפה הזה. אבל בכל הנוגע לביזנס, אסור לנו לקבל החלטות מתוך רגשות סנטימנטליים, אלא לפי המספרים. והמספרים לרעתנו."
גוּס שלח מבט נוסף אל אסטרואיד ZG1.4, עליו כעת ניצב קפה-סיריוס. בר-קפה חדש ומעוצב המשקיף על צמד כוכבי סיריוס, הכוכב הזוגי הבוהק ביותר בשמיים. בר-קפה חדש ומעוצב – ששואב מהם את כל הלקוחות.
"יאללה," גוּס נאנח. "בואי נתקשר אליהם ונגמור עם זה."
בלי לחכות שנייה אחת נוספת, קָאלְטַה הושיטה את אצבעותיה הארוכות אל מסך גדול שכיסה את הקיר הסמוך אליהם, ונגעה במספר מקומות על הצג. שניהם המתינו.
לאחר רגעים ספורים, הופיעו על המסך שלושת האחים לבית גְרִיבָּה. בדומה לגוּס וקָאלְטַה, במרכז ראשו של כל אחד מהאחים הייתה נעוצה עין יחידה. הם מצמצו בו-זמנית.
"זוּר, זוֹד, זָאם," אמרו גוּס וקָאלְטַה אל המסך והנידו את ראשם במחוות כבוד.
"גוּס, קָאלְטַה," אמרו זוּר, זוֹד וזָאם והחזירו באותה המחווה.
"הגענו להחלטה," אמר גוּס. "נמכור לכם את GK3.1 וקפה-ביטלג'וז, אבל במחיר גבוה בחמישה אחוזים מהסכום שהצעתם. זה יוצא מאה-אלף ושלוש-מאות קרדוניום. לא נקבל פחות מזה. אם תסתכלו על המספרים אתם תראו שזה מחיר הוגן לשני הצדדים."
זוּר, זוֹד וזָאם שוב מצמצו בו-זמנית בעינם היחידה, ואז פרצו בצחוק פראי.
"באמת חשבתם שלא נעלה על המזימה שלכם?" שאל זוֹד על רקע צחוקם של שני אחיו. "תקשיבו, אני מוריד בפניכם את האנטנה. כמעט הצלחתם לעבוד עלינו, באמת."
"לעבוד עליכם?" שאלה קָאלְטַה בבלבול. "אנחנו לא עובדים עליכם."
צחוקם של זוּר וזָאם דעך באחת.
"הו… אתם ממזרים גדולים," זוֹד הניף לעברם אצבע דקה וארוכה. "עדיין משחקים אותה כאילו שאתם לא יודעים. אבל אנחנו ראינו את המספרים. קפה-ביטלג'וז שלכם לא שווה אפילו קרדוניום אחד."
"על מה אתם מדברים?" שאל גוּס בזעם. "זה הבר-קפה היחיד בסביבה של ביטלג'וז, כולם יודעים שיש לו את הנוף הקוסמי הפנורמי הכי יפה בכל הגלקסיה הזאת!"
"נו, וזו בדיוק הבעיה," אמר זוֹד והסתכל עליהם בעין בוחנת. "אל תשחקו אותה כאילו אתם לא יודעים."
גוּס וקָאלְטַה החליפו ביניהם מבט מודאג. זה תמיד מדאיג לדעת שאתה לא יודע משהו חשוב שמישהו אחר כן יודע.
"אנחנו לא יודעים מה?" שאלה קָאלְטַה בחשדנות.
"שביטלג'וז עומד להתפוצץ!" זוּר, זוֹד וזָאם שוב פרצו בצחוק פראי.
"מה פתאום!" הזדעקו גוּס וקָאלְטַה בו זמנית.
"הוא בכלל לא עומד להתפוצץ," אמר גוּס.
"יש לפחות עוד חמש-מאות-אלף שנים עד שהוא יעבור סופרנובה," הוסיפה קָאלְטַה. "בדקנו את זה. אנחנו יכולים להראות לכם את המספרים."
צחוקם של זוּר, זוֹד וזָאם שוב שכך, והם נענעו בראשם לשלילה בתנועה הרמונית פשוטה.
"אני לא יודע מאיפה לקחתם את המספרים האלה," אמר זָאם.
"לפי המספרים שלנו," אמר זוּר.
"ביטלג'וז יתפוצץ בסופרנובה בעוד שלושה ימים," זוֹד חתם את העניין.
גוּס וקָאלְטַה הביטו בשתיקה דרך המסך בשלושת האחים.
האחים הביטו בהם באותו האופן.
"אז… אה…" גוּס החל לגמגם. "אנחנו… אה… נצטרך לבדוק את העניין הזה… נחזור אליכם בקרוב, בסדר?"
"אין צורך," אמרו זוּר, זוֹד וזָאם בתיאום מושלם. "אנחנו לא מעוניינים לקנות הנכס שלכם. שלום ובהצלחה."
המסך החשיך.
גוּס וקָאלְטַה נותרו ישובים בכיסאות המנהלים היוקרתיים שלהם, שותקים והמומים. שניהם סובבו את ראשם והביטו מבעד לחלון בעל-ענק האדום ובשאר כוכביו של אוריון שעמדו כבר לשקוע.
ואז גוּס צעק, "בְּלוֹרְק!"
*
אל המשרד נכנס במהירות רואה החשבון הזעיר והוורדרד של שני המנהלים. בידו האחת הוא אחז בפנקס קטנטן, ובידו השנייה – עיפרון.
"בְּלוֹרְק, שמענו כרגע חדשות מאוד מטרידות," אמר גוּס לרואה החשבון הזעיר. "הבנו מהאחים גְרִיבָּה שביטלג'וז עומד להתפוצץ הרבה יותר מוקדם ממה שחזית."
"הו?" היצור הקטנטן והוורדרד הביט בהם בשאלה. "כמה… כמה יותר מוקדם?"
"חמש-מאות-אלף שנים יותר מוקדם," השיב גוּס.
גופו הוורדרד של בְּלוֹרְק הפך בין רגע ללבן חיוור. "מה… מה… מה זאת אומרת ח-ח-חמש-מאות-אלף שנים מוקדם יותר? זה… זה… זה אומר… זה אומר היום!"
"זה אומר בעוד שלושה ימים, לדבריהם של האחים גְרִיבָּה."
"לא-לא-לא יכול להיות!" קרא בְּלוֹרְק בחוסר אמון. "ה… ה… המספרים שלי… הם… הם הרי מראים בבירור!"
"תראה לי את המספרים שלך," ביקש גוּס.
בְּלוֹרְק הפנה כלפיו את הפנקסון הקטנטן. "הנה, תראה, כ-כ-כתוב פה בבירור: 1 ל-10,000,000."
גוּס וקָאלְטַה הביטו בכתוב. בתחילה הם לא הבינו מה הם רואים, אך לאחר רגע קצרצר השדר נקלט באנטנה.
קָאלְטַה גלגלה את עינה, הכתה במצחה בכף ידה ונאנחה בתסכול.
גוּס הושיט את אצבעותיו הארוכות, לפת את הפנקס, וסובב אותו.
בְּלוֹרְק הביט כעת בפנקס ההפוך, ומצמץ בהפתעה בשתי עיניו.
"הא, נ-נ-נכון, עכשיו אני ר-ר-רואה את זה. 10,000,000 ל-1. כן, זה… זה… זה אומר בימים הקרובים. ש-ש-שלושה ימים נשמע כמו זמן סביר. כן, ז-ז-זמן סביר בהחלט."
"אוף, איזה מיקרובּ חסר תועלת," אמרה קָאלְטַה במרירות. "למה אנחנו בכלל מעסיקים אותך?"
"די, די," גוּס ניסה להרגיעה. "בואו ננסה לחשוב ולמצוא פתרון. בְּלוֹרְק, תביא כיסא ושב איתנו. אנחנו צריכים אותך לסיעור מוחות."
"אי אפשר לעשות סיעור מוחות עם מיקרובּ חסר מוח," רטנה קָאלְטַה בינה לבין עצמה.
"די, די, תהיי יותר עדינה עם גיסי," גוּס ביקש ממנה.
"איך אחותך מצליחה לחיות עם היצור מועט התבונה הזה, לעולם לא אבין," המשיכה קָאלְטַה לרטון.
בְּלוֹרְק החיוור יצא מהמשרד. הוא חזר לאחר מספר רגעים, מגלגל לפניו שרפרף גבוה פי חמש ממידותיו. הוא הציב אותו בסמוך לשני המנהלים. לאט-לאט, צבעו חזר להיות ורדרד.
גוּס הושיט אצבע דקיקה וארוכה, ועזר לו לעלות ולהתיישב על השרפרף.
"טוב," אמר גוּס. "אז יש לנו בעיה גדולה. ביטלג'וז עומד להתפוצץ בעוד כשלושה ימים."
קָאלְטַה ובְּלוֹרְק הנהנו ברצינות.
"מה אנחנו עושים עם זה?" שאל גוּס.
בְּלוֹרְק גירד את מצחו הוורדרד, קָאלְטַה ליטפה את סנטרה המחודד.
"אה… אולי… אולי נוכל למנוע את ה-ה-ההתפוצצות שלו?" בְּלוֹרְק הציע.
קָאלְטַה גיחכה. "כן, קלי-קלות. בואו פשוט נמנע מעל-ענק אדום שכבר סיים להתיך את כל המימן וההליום שבו מלהתפו… היי. רגע אחד," היא הביטה בעינה האחת בבְּלוֹרְק, "אולי אנחנו באמת יכולים למנוע את ההתפוצצות שלו!"
"ב… באמת?" שאל בְּלוֹרְק מופתע. "איך?"
"כן, קָאלְטַה," גוּס הביט בה בסקרנות. "איך?"
"שמעו," היא החלה להסביר, "ביטלג'וז עומד להתפוצץ כי הלחץ הגרעיני שפועל כלפי חוץ יכנע בקרוב לכוח הכבידה העצום שלו, נכון?"
גוּס הנהן. בְּלוֹרְק הביט בו. ואז הנהן גם הוא.
"והלחץ הגרעיני הולך ופוחת בגלל שנגמר הדלק, נכון? בגלל תהליכי היתוך גרעיני," המשיכה קָאלְטַה. "הוא הרי שותה הליום כמו מתאנול, והופך אותו לפחמן וחמצן בקצב מטורף."
"כן, אני מבין," אמר גוּס.
"גם אני," הוסיף בְּלוֹרְק על אף שהוא לא באמת הבין.
"אז…" היא הביטה בגוּס בעין משועשעת. "מה ההיפך מהיתוך גרעיני?"
עינו של גוּס נצצה כאשר הבין לאן שותפתו העסקית חותרת. "ביקוע! ביקוע גרעיני! אוי, קָאלְטַה, זה רעיון נהדר!"
"ב-ב-ביקוע גרעיני…" בְּלוֹרְק הדהד את דבריו של גוּס. "כלומר… נזרוק עליו פ-פצצות ג-ג-גרעין?"
"בדיוק," אמרה קָאלְטַה. "קלטת את העניין, מיקרובּ קטן. אולי באמת יש לך איזה נוירון אחד או שניים בגולגולת הזאת."
בְּלוֹרְק התנפח מגאווה. צבעו הורדרד הפך לעמוק יותר. מעולם לא החמיאו לו בעבר על הרעיון של לזרוק פצצות גרעין על כוכב לא יציב. אולי כי הוא מעולם לא העלה את הרעיון הזה בעבר. אולי כי זה נשמע לו מאוד מופרך. ומסוכן.
"אז זה מה שאני מציעה," קָאלְטַה העבירה את מבטה בין גוּס לבין רואה החשבון הזעיר והמרוצה מעצמו בערבון מוגבל. "נשגר אל ביטלג'וז כמה פצצות – בְּלוֹרְק, תבדוק כמה יש לנו במחסן – והן יבקעו את הפחמן והחמצן בחזרה להליום ומימן וזה יתן לו מלאי דלק נוסף. אולי זה יעכב את הקריסה שלו לתוך עצמו."
בְּלוֹרְק רשם בפנקסו הקטנטן את המשימה החשובה שהוטלה עליו. הרי אין דבר חשוב יותר מלספור כמה פצצות גרעין יש אצלך במחסן ולייעד אותן למטרה נעלה. גם אם היא מופרכת או מסוכנת.
"ואל תפשל הפעם," קָאלְטַה הפנתה כלפיו אצבע ארוכה. "תכתוב את המספר בכיוון הנכון."
בְּלוֹרְק הנהן. "כן, בוס. אני על זה!" הוא הביט מטה ממקום מושבו על השרפרף ואמד את הגובה, תוהה אם לקפוץ. כן, למה לא. הוא מסוגל. קטן עליו. הוא הרגע הוכיח כמה שהוא מוכשר ויכול. מה זו קפיצה קטנה כזו בשביל בְּלוֹרְק החכם שהביא רעיון גדול מהחיים. מופרך או מסוכן ככל שיהיה.
אבל אז גוּס הושיט אליו את אצבעו הארוכה.
בְּלוֹרְק נאחז בה ואיפשר לגוּס להוריד אותו מטה. הוא היה אסיר תודה על כך.
*
רואה החשבון הזעיר נכנס למשרד בזריזות וכמעט שמעד מרוב חוסר תשומת לב לצעדיו.
גוּס וקָאלְטַה עדיין ישבו על כיסאות המנהלים היוקרתיים שלהם. מתי הייתה הפעם האחרונה שקמו מהם? בְּלוֹרְק לא יכול היה לזכור. בכל אופן, שניהם הביטו בו והמתינו למוצא פיו.
הוא היה חשוב.
"יש לנו חמישים ראשי נפץ גרעיניים ומספיק טילים לשגר אותם," הוא הציג בגאווה את פנקסו.
"חמישים… בסדר, זה מה יש," אמרה קָאלְטַה. "והם מוכנים לשיגור?"
"מוכנים," בְּלוֹרְק הנהן ברצינות.
"תן את ההוראה," קָאלְטַה הסתובבה ימינה ושמאלה בכיסאה.
שוב בְּלוֹרְק הנהן ברצינות ושוב התנפח מגאווה.
קָאלְטַה הביטה בו יוצא בצעדים ארוכים וזריזים מהמשרד. מי היה מאמין שמיקרובּ כזה קטן יכול להיות כזה מהיר.
*
שני המנהלים ישבו על כיסאותיהם, בְּלוֹרְק היה מונח על השרפרף הגבוה. עיניהם צפו בדריכות בראשי הנפץ הגרעיניים בעודם נבלעים בעל-ענק האדום. הם המתינו בקוצר רוח לראות נס.
לבסוף ראו כחמישים נצנוצים זעירים אי שם במרכזו של הכוכב. הם המשיכו להמתין בציפייה, מקווים לצפות בהתרחבותו של העל-ענק, או אולי בהתכווצותו, קשה לחזות מה בדיוק יקרה במצב כזה, אך דבר לא קרה.
בְּלוֹרְק החזיק בידו מודד קרינה. עיניו נדדו בין המחט המוצגת במכשיר לבין ביטלג'וז העקשן, שהמשיך לצוף בחלל ולא הראה שום סימן לכך שהוא עומד לעצור מתוכניתו הזדונית לסיים את חייו בסופרנובה.
"לא עובד," קבעה קָאלְטַה לבסוף.
גוּס הרכין את ראשו בתסכול, בְּלוֹרְק העביר את מבטו בינו לבין קָאלְטַה.
"נו, רעיונות נוספים?" היא שאלה את הנוכחים בחדר.
דממה.
"אנחנו לא יכולים להרים ידיים," היא העבירה את עינה האחת בין גוּס לבין גיסו הזעיר. "בואו נחשוב. ביטלג'וז הוא ענק. הוא קורס לתוך עצמו בגלל המסה העצומה שלו. מה יכול להיות פתרון לבעיה הזו?"
דממה.
"קדימה, מיקרובּ קטן," היא פנתה אל בְּלוֹרְק. "תגיד משהו. בפעם הקודמת השטות שלך דווקא הביאה תועלת. זרוק מה שעולה לך בראש."
צבעו הוורדרד העמיק. הוא מאוד התאמץ לחשוב על משהו להגיד.
"אילו… אילו… אילו רק…" אמר לבסוף, "אילו רק הוא היה כוכב יותר קטן… כל זה לא היה ק-ק-קורה."
"ואילו לסבתא שלי היו אנטנות-" החלה קָאלְטַה לומר ואז עצרה. "רגע אחד! בְּלוֹרְק, אתה גאון!"
גוּס הרים את ראשו והביט בה מסוקרן.
"ב… באמת?" שאל בְּלוֹרְק.
"כן! הרי אם נצליח להקטין את המסה של ביטלג'וז, למשל עם שואבי המסה שיש לנו…" אמרה וחיכתה.
"אז הוא יפסיק לקרוס לתוך עצמו," גוּס הוסיף. "שכה יהיה לי טוב, בְּלוֹרְק, מאיפה אתה מביא את הרעיונות המבריקים האלה?"
הייתה זו הפעם הראשונה שמישהו החמיא לו על רעיון של שאיבת מסה, והוא אפילו לא העלה אותו הפעם. הרי בפעם האחרונה שהוא כן העלה רעיון דומה, זה לא נגמר טוב בשבילו. הוא היה אז עֵד למקרה בו דו-האסטית גדולת ממדים אחת לא הצליחה להידחק לחללית-אוּבּר קטנטנה. לבסוף היה זה דווקא הוא שמצא את עצמו בתוך האוּבּר הדחוק, עושה את דרכו לבית חולים, חבול בכל גופו.
גוּס פנה אל קָאלְטַה. "זוכרת כמה שואבי מסה יש לנו?"
"אמורים להיות שלושה. בְּלוֹרְק, תבדוק במחסן ותן הוראה לשגר אותם מיידית."
צבעו הוורדרד של רואה החשבון הזעיר מעולם לא היה עמוק יותר והוא התנפח עד קצה יכולתו. אם היה מתנפח רק עוד קצת, היה מתפוצץ.
"כן, בוס," אמר.
הוא שוב נעזר באצבעו של גוּס כדי לרדת מהשרפרף הגבוה ויצא בזריזות מהמשרד.
*
גוּס, קָאלְטַה ובְּלוֹרְק הביטו בציפייה בזמן ששלושת שואבי המסה הקיפו את הכוכב הגדול ושאבו מסה מליבתו. השואבים עבדו ללא לאות, כדרכם של מוצרי חשמל אלחוטיים שטענו אותם סוף-סוף לאחר חודשים של דחיינות.
הם צפו כאשר שואב המסה הראשון נכנע בסופו של דבר לכוח הכבידה העצום של ביטלג'וז ונבלע בתוכו. הם המשיכו לצפות כאשר קרה דבר דומה לשואב השני, והם הסיטו את מבטם בכעס ותסכול כאשר שואב המסה השלישי פגש בגורל דומה.
"הלכו השואבים," נשף גוּס במרמור.
"כן," נאנחה קָאלְטַה בצער. "אם יש למישהו רעיון נוסף… זה הזמן להציע."
גוּס הביט בבְּלוֹרְק. בְּלוֹרְק הביט בקָאלְטַה. קָאלְטַה הביטה בגוּס. אף אחד מהם לא פצה פה.
גוּס נאנח. "אני חושב שאין לנו שום רעיון נוסף."
"מה איתך, מיקרובּ קטן?" קָאלְטַה פנתה אל רואה החשבון הזעיר. "אין לך איזו שטות אחרונה לזרוק לנו?"
"ל… ל… לצערי אין לי אף רעיון," אמר. צבעו הוורדרד החוויר מעט. "אנ… אנ… אני לא חושב ש-ש-שנוכל לנצח את חוקי הפיזיקה האלה."
גוּס שוב נשף בתסכול. "אז זהו זה? אנחנו מודים בתבוסה? קפה-ביטלג'וז עומד להתאדות?"
קָאלְטַה גרדה את סנטרה המחודד. "חכה רגע לפני שאתה מספיד את הבר-קפה שלנו. יכול להיות שהננס הקטן שוב עלה פה על משהו."
"הו?" עינו של גוּס ושתי עיניו של בְּלוֹרְק נתלו בה בסקרנות.
"כן… לא נוכל לנצח את חוקי הפיזיקה האלה…" מלמלה קָאלְטַה בינה לבין עצמה, עדיין מגרדת בסנטרה. "זה רעיון… אני לא אוהבת אותו בכלל, אבל זה הצ'אנס האחרון שלנו."
"מה הרעיון?" גוּס ובְּלוֹרְק שאלו בו-זמנית.
"זה הרעיון המפחיד ביותר שהיה לי אי פעם," אמרה להם, חשש נשקף מעינה האחת. "הרעיון הכי מאיים, הכי נורא, הכי מזעזע אי פעם. אבל אני לא רואה אף אופציה אחרת."
הם המשיכו להביט בה, ממתינים שתגלה להם מהו אותו רעיון מאיים ונורא ומזעזע.
"נו?" אמר גוּס לבסוף, מאיץ בה לדבר.
"אנחנו באמת לא נוכל לנצח את חוקי הפיזיקה," היא אמרה. "אז נותרה לנו רק ברירה אחת. אנחנו חייבים לגשת לרשות הרגולציה של היקום ולפנות למחלקה החוקתית, לערער על חוקי הפיזיקה ולהתעקש להוציא אותם אל מחוץ לחוק."
"הו!" בְּלוֹרְק הצטמרר מפחד.
"לערער על חוקי הפיזיקה?" עינו של גוּס נפערה באימה. "להוציא אותם אל מחוץ לחוק? את יודעת כמה בירוקרטיה זה?!"
"יש לנו ברירה אחרת?" היא שאלה.
גוּס השתתק. הוא ידע שלא הייתה ברירה אחרת ועדיין… הוא לא היה בטוח שהוא מוכן לקפוץ אל החור השחור הזה. כי אל המחלקה החוקתית ברשות הרגולציה של היקום, הוא ידע, כולם יכולים להיכנס, אבל לא כולם מצליחים למצוא את דרכם החוצה.
לא היו חסרים רבים וטובים שהלכו לאיבוד בין המסדרונות האפרוריים והקרים, מחפשים משרד זה או אחר ואף פעם לא מוצאים את המשרד הנכון, או מחפשים מי יכול לחתום להם כאן-כאן-וכאן ובראשי תיבות כאן כי אף פעם לא היה שם המישהו הנכון כי בדיוק המישהו הזה יצא להפסקה, או שיצאו במרדף נצחי אחר השגת הטופס הנכון כי הטופס שהיה בידם לא היה נכון וזה לא משנה שהטופס כן היה נכון עד לפני רגע קצר.
"באמת אין שום ברירה אחרת?" שאל גוּס מפוחד יותר מאי פעם.
"אין," היא קבעה.
צבעו של בְּלוֹרקְ הפך ללבן. "אנ… אנ… אני… צריך ללכת לשם?" הוא כמעט הפריש מפחד.
"לא, מיקרובּ קטן," ענתה. "זו כבר משימה בשבילי וגוּס."
"פיוו…" הוא נשף בהקלה על אף שרגליו עדיין רעדו. הוא היה מסוגל להתמודד עם הרבה דברים בחייו. הרבה-הרבה דברים. הוא היה יכול לספוג עלבונות, להיות אחראי על שיגור פצצות גרעין מסוכנות, ואפילו להיות מעורב בקטטות עם דו-האסטיות רגזניות. אבל בשום פנים ואופן הוא לא היה מסוגל להתמודד עם הרשות לרגולציה של היקום. הוא שמח שהבוסים לקחו את המשימה הזו על עצמם.
שלושתם הביטו דרך החלון באסטרואיד GK3.1 שצף לו באדישות בחלל, נושא על גבו את הבר-קפה עם הנוף הכי יפה בכל הגלקסיה, לא מודע כלל וכלל לקורבן שבעליו עומדים להקריב. ואז קרה משהו שלא קרה כבר זמן רב. זמן רב מאוד.
גוּס וקָאלְטַה קמו מהכיסא.
*
"אז אתם מעוניינים לערער על חוקי הפיזיקה, או להוציא אותם מהחוק?" שאל פקיד אפרורי שישב מאחורי שולחן אפור במשרד הקבלה של המחלקה החוקתית ברשות הרגולציה של היקום. "כי אלה שני טפסים שונים לגמרי."
גוּס וקָאלְטַה גרדו בסנטריהם המחודדים, החליפו ביניהם מבט חד עיני ואמרו בו-זמנית:
"לערער על החוקים."
"להוציא אותם מהחוק."
הם שוב החליפו ביניהם מבט ובשתיקה תיאמו ביניהם גרסאות:
"להוציא אותם מהחוק."
"לערער על החוקים."
"בסדר," הפקיד הניף את ידו בעלת שלוש אצבעות, "אתן לכם את שני הטפסים."
הוא הקיש על מספר כפתורים במקלדת האפרורית שלו. מדפסת ענקית שהוצבה מאחוריו ניעורה לחיים והחלה לפלוט לאיטה שני ניירות.
"הנה," הוא הגיש להם דף אחד מתוך השניים. "זה טופס SM41. אתם צריכים לקחת אותו למשרד לערעורים. זה בסוף המסדרון הימני, זה עם החלונות," הוא הצביע בשלוש אצבעות לכיוון המתאים.
"שם תחתימו את המזכירה בסעיף W5, את המזכירה של המזכירה בסעיף T6, ואת המתמחה בסעיף F7. אחר כך תלכו למשרד לאישרור חתימות ותחתימו את המנהל בראשי תיבות כאן, כאן, וכאן, ואז תחזרו אלי לאישרור סופי."
"וזהו?" שאלה קָאלְטַה. "אחרי האישרור הסופי, הערעור שלנו יתקבל?"
"לא. אחרי האישרור הסופי אתם מקבלים טופס אישרור, זה טופס אחר לגמרי, והולכים להחתים את המחלקה לאישרור ערעורים הנוגעים לחוקים קוסמיים. זה משרד אחר, אני אסביר לכם כשתחזרו אלי."
"ומה עם הטופס השני?" היא הצביעה באצבעה הארוכה על הדף הנוסף שיצא מהמדפסת.
הפקיד צחקק צחקוק אפרורי ולא מקסים כלל, ואחז את הנייר בשלושת אצבעותיו. "טופס BLK182 זה מסלול שונה לגמרי. בואו נתחיל מהראשון ונתקדם משם."
בתסכול רב, גוּס שלח את אצבעותיו הארוכות ולפת את טופס הערעור. הוא וקָאלְטַה יצאו ממשרד הקבלה, ופנו אל המסדרון הימני. הם צעדו לאורכו, מציצים בדאגה דרך החלונות הרבים ששובצו בזה אחר זה לאורך הקיר הארוך, מקווים שביטלג'וז יפגין אורך רוח ולא יתפוצץ לעת עתה.
*
גוּס וקָאלְטַה המתינו במשך רגעים ארוכים עד שהגיע המספר שלהם בתור לגשת לפקידת הקבלה במשרד לערעורים, על אף העובדה שהם היו היחידים שהמתינו שם.
"זה לא הטופס הנכון," אמרו שני ראשיה של פקידת הקבלה הדו-האסטית בשעמום. היא הייתה עסוקה בשיוף ציפורניים ולא הביטה כלל בנייר שנדחף תחת אפה.
"זה כן, תסתכלי," התעקש גוּס. "זה מה שהוציא לנו הפקיד במשרד הקבלה."
היא עיקמה את שני פרצופיה והביטה בטופס.
"לא, זה לא," ראשה האחד אמר באדישות, ראשה השני גלגל עיניים. "המזכירה לא נמצאת כאן, היא בהפסקה, ולכן אתם צריכים להביא לי טופס ייפוי כוח שמייפה את כוחי, פקידת הקבלה, לחתום במקומה. זה טופס אחר לגמרי."
גוּס וקָאלְטַה הביטו זה בזה בחוסר אונים.
"במקום ללכת להביא טופס אחר, נראה לי שפשוט נמתין למזכירה," אמרה קָאלְטַה. "מתי היא אמורה לחזור?"
הפקידה משכה בכתפיה בשעמום והמשיכה לשייף את ציפורניה. "מותר לה לצאת עד שנת אור אחת. אני לא יודעת כמה זמן מתוך זה היא תנצל."
"אבל… שנת אור זה לא… מה?" גמגם גוּס בבלבול.
"זה בכלל לא הגיוני," התרעמה קָאלְטַה. "איך אפשר לצאת להפסקה שנמדדת במרחק ולא בזמן?"
"אלה הזכויות שלנו," התעקשו שני ראשיה של הפקידה המשועממת. "אם אתם רוצים לערער עליהן זה טופס אחר לגמרי."
"אההההרררר!" קָאלְטַה צעקה בתסכול. "אי אפשר איתכם! אנחנו פה כבר מלא זמן ולא התקדמנו לשום מקום!!!"
הפקידה משכה בכתפיה בחוסר עניין. "אם את מעוניינת לערער על התהליכים שלנו-"
"זה טופס אחר לגמרי! כן, הבנתי!"
"טוב, אני חושב שכולנו צריכים לנשום עמוק ולהירגע," אמר גוּס ופנה אל קָאלְטַה. "אולי נלך בחזרה לפקיד ונתחיל את התהליך השני? אולי זה יהיה קל יותר?"
"יש לנו ברירה?" סיננה קָאלְטַה במרירות. "או שנצטרך להביא ממנו טופס ייפוי כוח או את הטופס השני של הוצאת חוקי הפיזיקה מהחוק. גם ככה אנחנו צריכים לחזור אליו."
בעודם צועדים במסדרון הארוך בדרכם אל פקיד הקבלה, אור מסנוור ופתאומי חדר באלימות דרך החלונות הרבים ומילא את החלל בזוהר עצום.
*
"אז אתם כבר לא מעוניינים להמשיך עם טופס SM41?" שאל הפקיד האפרורי.
"לא."
"ואתם גם לא מעוניינים בטופס BLK182?"
"לא."
"טוב. חבל שבאתם עד לכאן ובזבזתם את הזמן של כולנו."
גוּס וקָאלְטַה נשפו בתסכול.
"אין לנו סיבה להישאר פה," אמרה קָאלְטַה בעייפות. "הגענו כשהמצב שלנו עוד היה רלוונטי, אבל ביטלג'וז התפוצץ ממש לפני רגע."
"וביחד איתו הלך הבר-קפה שלנו," הוסיף גוּס בחולמניות מדוכדכת.
גוּס, קָאלְטַה והפקיד הביטו מבעד לחלון במשרד הקבלה של המחלקה החוקתית ברשות הרגולציה של היקום.
אכן היה זה פיצוץ אדיר. זוהרו של מה שהיה פעם על-ענק אדום בשם ביטלג'וז היה כה מסנוור והוא מיסך את הכול. לא היה ניתן כלל להבחין בכוכבים האחרים בקבוצת הצייד; לא בקשת המפוארת, לא בבלאטריקס היפהפייה, לא בחגורה, ולא בריג'ל וסיף – שתי ברכיו של אוריון.
רק דבר אחד הם היו מסוגלים לראות. את אסטרואיד GK3.1 שעדיין צף לו בחלל, מסתובב סביב עצמו וסביב כוכב הלכת, סלע קטן וחסר כל ערך כעת, כשבר-הקפה התאדה כלא-היה.
"אההה," הפקיד שילב את אצבעותיו, "אתם הבעלים של קפה-ביטלג'וז?"
"היינו," גוּס וקָאלְטַה הנהנו בעצב.
"אני מאוד מקווה שמילאתם את טופס MRN5."
"מה זה הטופס הזה?" שאלה קָאלְטַה בחשש.
"זה טופס שצריכים למלא כל בעלי העסקים שבבעלותם עסק או נכס הנמצא בקרבת כוכב שהוא לקראת סוף חייו ושעתיד לעבור סופרנובה," הוא הסביר ביובש. "לפחות פיניתם את המקום מלקוחות, אני מקווה?"
גוּס וקָאלְטַה פערו את עיניהם. התשישות, התסכול והעצב שחשו התחלפו בין רגע בתחושה אחרת. מבוכה. הם הביטו אחד בשני ואמרו את המילה היחידה שהייתה יכולה להיאמר במעמד זה:
"אופס."
*
בְּלוֹרְק דפק בחשש על הדלת הפתוחה במשרדם של גוּס וקָאלְטַה. שניהם היו ישובים בכיסאות המנהלים היוקרתיים שלהם, על אף שלא נותר להם מה לנהל. כל אחד מהם הרכיב משקף-שמש והם הביטו מבעד לחלון משרדם.
"אה… בוסים?" שאל בְּלוֹרְק וצעד בזהירות פנימה. הוא סוכך בידו הקטנה על זוג עיניו הזעירות. הזוהר של הסופרנובה פרץ דרך כל פתח וחריץ אל חללי המבנה, ושטף את כל כוכב הלכת באור לבן ובוהק.
הבוסים לא הגיבו. הם המשיכו לבהות בפיצוץ האדיר.
"ב… ב… בוסים?" בְּלוֹרְק ניסה שוב. "יש לי מ… מ… משהו לתת לכם."
הוא התקרב אליהם בצעדים זהירים ומדודים. ידו האחת ממשיכה לסובך על עיניו, בידו השנייה הוא אחז בערימה של ניירות.
"מה אתה רוצה, בְּלוֹרְק?" שאלה קָאלְטַה באדישות מוחלטת, גבה עדיין מופנה אליו.
"קי… קי… קיבלתם מלא-מלא דואר."
"ומה זה הדואר הזה, בְּלוֹרְק?" היא המשיכה באותה המונוטוניות.
"אלו… אלו כל מיני ב-ב-ב-בקשות של תיירים ש-ש-שרוצים אישורי נ-נ-נחיתה על אסטרואיד GK3.1."
"אלו מה?" היא הסתובבה אליו מופתעת.
"ב-ב-בקשות לאישורי נחיתה," בְּלוֹרְק חזר על דבריו. "על GK3.1."
"למה בשם כל השמשות הם רוצים לנחות על הסלע חסר התועלת הזה?" גוּס שאל והסתובב גם הוא.
"הם… הם… הם מנמקים את ב-ב-בקשותיהם. הכול פה," בְּלוֹרְק הושיט להם את הניירות.
קָאלְטַה לקחה אותם ממנו, הסירה מפניה את משקף-השמש והחלה לקרוא מהדף העליון בערימה. עינה סרקה בזריזות את הכתוב.
"נו, מה כתוב שם?" שאל גוּס בסקרנות.
"זו משפחה שמבקשת אישור נחיתה על GK3.1," היא ענתה. "הם כותבים שהם מעוניינים לצפות בסופרנובה הכי קרוב שאפשר. הם מבקשים מאיתנו שנאשר להם לנחות באסטרואיד שבבעלותנו ושנגרום להם אושר רב ו'חוויה בלתי נשכחת'."
היא הרימה את עינה והביטה בגוּס בתדהמה.
"שכה יהיה לי טוב," אמר והסיר גם הוא את משקף-השמש מפניו.
"זה לא הכול," היא המשיכה וחיוך החל להתפשט על פניה. "הם כתבו שהם ישלמו לנו אלף קרדוניום."
"תאשרי! תאשרי להם לנחות!" קרא גוּס בפרץ של התלהבות. "תאשרי להם עכשיו!"
קָאלְטַה הניחה את הדף בצד, והסתכלה על זה שנמצא מתחתיו. היא סרקה גם אותו במהירות.
"זו עוד בקשה. של זוג. גם הם מציעים לנו תשלום. שבע-מאות קרדוניום."
"שכה יהיה לי טוב…"
היא הניחה בצד גם את הדף הזה, והמשיכה לקרוא את השלישי בערימה. ואז את הרביעי. ואז את החמישי.
כשסיימה לקרוא את כל עשרים הדפים, היא הרימה את מבטה אל גוּס. "כולם אותו הדבר. כולם מבקשים אישורי נחיתה ומציעים לנו סכומים שונים."
גוּס צחק באושר. קָאלְטַה חייכה אליו.
"מה… מה… מה אתם רוצים שאשיב לכל הבקשות?" שאל בְּלוֹרְק.
"הו, מיקרובּ קטן," אמרה קָאלְטַה והביטה בו בשביעות רצון. "מה דעתך על קידום?"
בְּלוֹרְק הביט בה בתדהמה.
"תרצה את תפקיד מתאם נחיתות התיירות על GK3.1, בנוסף לתפקידך הנוכחי כרואה חשבון?"
צבעו הוורדרד העמיק מייד. "בוודאי, בוס. כן, כן, אני רוצה."
"אם כך," היא אמרה והרכיבה שנית את משקף-השמש שלה על פניה, "תכתוב להם שהמחיר לאישור נחיתה הוא חמש-מאות קרדוניום לנפש אחת. תאשר לכל מי שישלם את הסכום הזה."
"כן, בוס!" קרא בְּלוֹרְק, ויצא בזריזות מהמשרד.
לאחר רגע קצרצר הוא שוב חזר, אסף את ערימת הדפים ויצא פעם נוספת בצעדים קטנטנים ומהירים.
*
גוּס וקָאלְטַה ישבו על כיסאותיהם היוקרתיים. שתי כוסות זכוכית עם קוקטיילים היו מונחות לידם. אחת גבוהה, אחת נמוכה ועבה. על שתיהן היה טבוע לוגו של חברה צעירה שנולדה לפני זמן קצר: "בִּיטֶל-טוּרְס".
בְּלוֹרְק היה מונח על השרפרף הגבוה.
שלושתם רכנו מעל שולחן קטן, עליו הייתה פרושֹה מפת כוכבים. שרשראות טיטניום יקרות להחריד נתלו מצווארם של השלושה וקרקשו על המפה עם כל תנועה קטנה.
"הסתיימה הרכישה של אסטרואיד SF6.2?" שאלה קָאלְטַה את בְּלוֹרְק.
"כן. קיבלתי את המסמך החתום ממש לפני רגע קצר," ענה רואה החשבון הזעיר שהיה גם מתאם נחיתות התיירות ואחראי רכש אסטרואידים.
"יופי. אז אפשר להתקדם לפיצוץ סיף," קָאלְטַה הצביעה באצבע דקה וארוכה על מיקומו במפה. טבעת הפלדיום הרחבה שענדה נצנצה בברק מתכתי לאור הסופרנובה הבוהק שחדר אל המשרד מבעד לחלון.
"את בטוחה?" שאל גוּס. "אנחנו בוודאות רוצים לפוצץ את סיף?"
"בוודאי," ענתה לו. "אחרת בשביל מה קנינו את אסטרואיד SF6.2? תחשוב כמה ממון-תיירות יתווסף לנו ברגע שגם סיף יעבור סופרנובה. אנחנו נטבע בקרדוניום!"
"אבל סופרנובה מלאכותית? את בטוחה שיהיה לזה ביקוש?"
"אל תדבר שטויות," היא הניפה את ידה. טבעות הפלדיום הנוספות שענדה בשאר אצבעותיה הבהיקו באור הלבן ששטף את המשרד. "למי אכפת למה סופרנובה מתרחשת? העיקר שהיא מתרחשת. אין כל הבדל בין אחת טבעית לאחת מלאכותית."
"טוב," גוּס נראה מסופק מתשובתה. "אז ממשיכים."
"בסדר," אמר בְּלוֹרְק. "אתן את ההוראה לפוצץ את סיף עוד היום."
גוּס שלח אליו אצבע ארוכה. בְּלוֹרְק נאחז בה חזק בזמן שהוא הוריד אותו אל הריצפה.
"היי, מיקרובּ," קָאלְטַה קראה אליו רגע לפני שיצא מהדלת. "אני חושבת שבזה הרגע קיבלת קידום נוסף."
"הו?" הוא הביט בה בסקרנות. עוד תפקיד? כל כך הרבה תארים ליצור כזה קטנטן. בקצב הזה הוא יקרוס ממשקלם.
"כן. בזה הרגע אתה הופך להיות מפקח פיצוצי הכוכבים שלנו."
צבעו הוורדרד של בְּלוֹרְק העמיק לוורוד עמוק. הוא ליטף בהיסח הדעת את שרשרת הטיטניום הזעירה שענד לצווארו.
"תודה, בוס."
"עכשיו לך."
רואה החשבון הזעיר, מתאם נחיתות התיירות, אחראי רכש אסטרואידים ומפקח פיצוצי הכוכבים הנהן בחשיבות גדולה ויצא במהירות מהמשרד.
גוּס וקָאלְטַה נותרו לשבת בכיסאות המנהלים. הם הרימו את הקוקטיילים שלהם והשיקו כוסות. קָאלְטַה לגמה מהפרשת זורגון, וגוּס לגם מנביולה בלו. הם הסתובבו וחזרו להביט במה שנותר מביטלג'וז, בשאריותיו שהמשיכו לפלוט קרינה ואור בעוצמה גבוהה.
"הסופרנובה תדעך בעוד… שנה בערך?" תהה גוּס בקול רם.
קָאלְטַה הנהנה.
"ואז הוא יהפוך לסתם כוכב נויטרונים חסר חשיבות," הוא המשיך.
"לאן אתה חותר עם זה?" היא שאלה.
"אני פשוט תוהה," גוּס גרד בסנטרו המחודד, "אם כל העסק הזה יציב מספיק. את חושבת שימשיכו להיות לנו הכנסות מתיירות ב-SF6.2?" שאל גוּס.
"ברור," קָאלְטַה אמרה.
"אבל מתישהו גם סיף ידעך…" גוּס המשיך לתהות.
קָאלְטַה חייכה. מבטה היה קבוע בפיצוץ האדיר והמתמשך-אך-הזמני שזהר מחוץ לחלונם.
"אל דאגה, גוּס יקר. אני חושבת על הטווח הארוך. אני לא הולכת להסתמך רק על תיירות סופרנובה מכוכב אחד או שניים. בִּיטֶל-טוּרְס עומדת להתרחב. להתרחב מאוד. כמו היקום בכבודו ובעצמו."
"למה את מתכוונת?" שאל.
"אני מתכוונת שסיף הוא רק ההתחלה," היא ענתה ויישרה את משקף-השמש על פניה. "תראה, הרי גם ככה סופם של הכוכבים הוא לדעוך או להתפוצץ מתישהו, נכון? אז ניתן להם דחיפונת קטנטונת ונרוויח על הדרך, מה זה משנה?"
גוּס משך בכתפיו. זה באמת לא היה משנה כשחושבים על זה.
"קודם נפוצץ את סיף," היא המשיכה. "אחר כך את ריג'ל. ואז את בלאטרקיס. ואז את החגורה. את כל אוריון, למה לא בעצם? ומי יודע, אולי נתרחב הלאה ונמשיך לקבוצת 'כלב גדול' ונפוצץ גם את צמד סיריוס," היא צחקקה. "זה לא יהיה משהו אדיר?"
גוּס גרד את סנטרו המחודד ולגם מהנביולה בלו שלו. הוא המשיך להביט מבעד לחלון אל הלהבות שציינו את סוף חייו של העל-ענק האדום.
"זה בהחלט יהיה משהו אדיר," אמר לבסוף וחייך אליה. "תחשבי כמה נוכל להרוויח מלהדליק את כל הגלקסיה."
"מה, את כל שביל החלב?" היא גרדה בסנטרה המחודד וחייכה אליו בחזרה. "מוצא חן בעיני הרעיון. מוצא חן מאוד."
