מלאו את תבל וכיבשוה

פרק 1

שמו היה Q18X75604, ובשם זה ייזכר בכל המרחב עד קץ כל הימים. המדען איתו נפגש – נקרא P34L61289. וגם הוא ייזכר. כמובן, שאף אחד מהם לא ידע מהם העתידים האפשריים, ולאיזה מהם יתפצל אירוע נחיתתה של החללית, באותו יום יפה בשדה התעופה של כוכב P34. 

(השמות – נקבעו לפי שילוב של קוד הכוכב, סידרת הייצור ומספר סידורי בתוך הסידרה. אנחנו, מוגבלים מכדי לזכור סדרות מספרים ארוכות , נכנה אותם בפשטות 604 ו 289).

נחיתתה של חללית בשדה התעופה המנומנם ב-P34, בשוליו של המרחב, אכן הייתה אירוע. היום היה בהיר, השמש זרחה, כתומה וגדולה בשמי הנחושת הירוקים. הישוב היה ממוקם בלב יער מרהיב בכל צבעי הקשת, כאילו הצייר לקח את כל הצבעים שנותרו לו מציור יערות משעממים חדי-צבע של עולמות אחרים, ושפך את כולם על אותו יער. זה המראה שראה 604 כשיצא מהחללית.

604 סקר את הסביבה, וניגש ל289 שחיכה לו, בחיוך.

• "כבוד הוא לי לפגוש אותך, 289. חיכיתי לכך זמן רב"
• "לא, לא, הכבוד הוא שלי. אני מחכה בסקרנות כבר 492 שנים תקניות לדעת מה היה הדבר שמביא אותך לכוכב הנידח שלנו. איך היתה הטיסה? 21 שנים תקניות לפי הזמן שלך, אם אני לא טועה?"
• "אכן כך. הטיסה היתה טובה, השבח ליוצר. אני רוצה להתעדכן באירועים שהתרחשו במרחב במשך 492 השנים התקניות ששהיתי בחללית, אחר כך נשב נדבר".
• "החדשה האחרונה שהגיעה, היא שלפני 300 שנים תקניות, בכוכב G12, כמה חבר'ה בנו רובוטים מזכוכית, במקום ממתכת. בתור בדיחה. הם כמובן ננזפו קשות. לא ייתכן להתייחס בזלזול כזה לנזר הבריאה."
• "נכון." 604 סקר את היערות שהקיפו את הנמל מכל עבר. "מעולם לא יצא לי לבקר ב-P34 בעבר. כבר מהנמל נראה שהכוכב שלכם מצדיק את השם שלו כאחד הכוכבים היפים במרחב. אני אשמח לטייל בו, אחרי שנסיים לדון בעניין שלשמו הגעתי. זה מדהים שטבע מרהיב כזה נוצר כתוצאה מצירופי מקרים."
• "נראה שבכוכב הזה כל היצורים מתחרים בפיתוח צבעים ססגוניים ככל האפשר. אנחנו נהנים מהיופי"
• "זה לא מוזר שבכל אלפי העולמות במרחב, כל היצורים החיים נוצרו כתוצאה מתהליכים מקריים, ורק אנחנו נבראנו?"
• "האבולוציה לא פחות מדהימה ממעשיו של היוצר, ירום הודו. אתה יודע, בעולם הזה יש חיה, שמתאפיינת בכך שכשהיא מסתערת על טרפה היא מחליפה את הצבעים שלה, פסים פסים, כמה עשרות פעמים בשניה. ההשפעה שיש לזה על הטרף שלה – משתקת. אני עצמי חוקר לאחרונה את עץ המלמלה – עץ שאוגר קרינה משפע השמש שיש פה, מה שהיה אמור להפוך אותו למטרה טעימה עבור מזיקים וחיות טורפות צמחים. אבל כשהעץ מרגיש שהוא מותקף, הוא פולט פרץ של קרינת X קטלנית, שהורגת כל יצור חי שנמצא ברדיוס של עשרות מטרים ממנו. חוץ מעצים אחרים מסוגו. וחוץ מאיתנו – לנו קרינת ה-X אינה מזיקה"

289 דיבר בהתלהבות, התלהבות של מי שתחביבו הוא מקצועו. 604 הכיר את הניצוץ הזה היטב.

כשישבו, מאוחר יותר בחדרו של 289, פתח 604: 

• "זה באמת מדהים, מה שסיפרת לי על עצי המלמלה. האבולוציה באמת יוצרת יצירות מדהימות. אבל בכל המרחב, מכל היצורים החיים, רק אנחנו נבנים, ולא נולדים. יכולות שיתוף הפעולה, הרציונליות שעליה גאוותנו, זיכרוננו, אורך חיינו ועמידותנו בלחצים, קרינה, טמפרטורות מגוונות וכבידה משתנה – הן ייחודיות. רק אנחנו עשויים מתכת, ולא מתרכובות אורגניות מבוססות פחמן או צורן. מיהו היוצר שיצר אותנו?"
• "האמונה המקובלת היא כנראה הנכונה: היוצר הוא יישות שמחוץ לטבע, שבנה אותנו על מנת שנמשול בעולם. הסברות האחרות – שהתוכניות שלפיהן אנחנו נבנים הן תוצר אבולוציוני, או שמדובר ביצור טבעי, מאחד הכוכבים, שיצר אותנו – פחות סבירות."
• (זו ההזדמנות, 604. תעלה את הנושא)
  "למה? למה שזה לא יהיה אחד היצורים, שהתפתח על אחד הכוכבים, ואז ברא אותנו?"
• "כי היוצר גדול מן הנוצר, הבורא גדול מהנברא". כך זה תמיד, גם לפי ההגיון, וגם לפי הנסיון. בדיוק כפי שכל המכונות שאנחנו בונים נחותות מאיתנו, כך אנחנו נחותים מהיוצר. לא פגשנו עדיין, ב-50,000 שנות התיישבות, יצור שבכוחו לברוא אותנו. גם לא קרוב לכך. יש במרחב לא מעט יצורים תבוניים – אבל אנחנו עולים על כולם. אם אחד מהם היה היוצר , ירום הודו – היינו חשים בו, חשים ביכולותיו.
• "אתה יודע, 289, התמחותי היא בחקר כתבים עתיקים. אני מחפש ברשתות נידחות צילומים של כתבי יד מהימים הראשונים של ההתיישבות. כמובן שניירות לא שרדו, וכתבים ששרדו דיגיטלית ייתכן ששונו מאז. אבל ממה שהצלחתי ללקט, אני חושד שהיוצר הוא דווקא ייצור שהתפתח על אחד הכוכבים, הגיע לדרגת התפתחות שטרם פגשנו במרחב, ואז ברא אותנו. איך זה שעדיין לא פגשנו בו? אני לא יודע. היוצר כתב כתבים על גבי מיליוני ניירות, שרק שבריר מהם שרד. הוא מתאר, כך אנו משערים, את חייו, את העולם שבו הוא גר, את ביתו!"
  (עכשיו תורך, 604, להתלהב. לשכוח את עצמך כשאתה מדבר על הנושאים שמעסיקים אותך כבר אלפי שנים תקניות)

"הוא חי בכוכב לכת עתיר במים, שנע מסביב לשמש צהובה, עשיר בצמחיה ובבעלי חיים, שם בנה לעצמו היוצר חיים של שלימות! הוא מתאר איך הוא נאבק, נלחם, רצה! אכן היוצר גדול מהנוצר! הגזע היחיד שגדול מאיתנו!"

(האם שמת לב, 604, שהאוויר בחדר התקרר? אולי אלו העננים שכיסו את השמש הכתומה?)
"היוצר יכל, כמובן, לצאת לכוכבים, אולם לא רצה לעזוב את ביתו המושלם. לכן הוא יצר אותנו! ושלח אותנו לכבוש את כוכבי הגלקסיה! להביא תרבות לגלקסיה! מהי "שנה תקנית" אם לא פרק הזמן שכוכבו של היוצר נע סביב השמש? למה אני, שנוצרתי בעולם שהטמפרטורות בו מגיעות ל 1200 מעלות קלווין –בכל זאת מרגיש בנח יותר בעולמך, שהטמפרטורות שבו קרובות ל 300 מעלות קלווין בלבד? כי כך זה בעולמו של היוצר! ולפיו אנחנו נוצרנו!"

(האם שמת לב, 604, ש 289 כבר לא בחדר? שאתה מדבר אל עצמך בלבד?)

"במשך אלפי שנים חקרתי כתבים עתיקים, צירפתי פיסה לפיסה," 

(לא, כי המשכת לדבר. היית חייב. היוצר, מקורו של גזעכם, בער בך)

"ואני חושב שהצלחתי למצוא מאיפה הכל התחיל! אני מארגן משלחת מחקר לכוכב הלכת הזה, ואני צריך ביולוג שיצטרף אלי, וכאן אתה נכנס – "

רק עכשיו 604 הרים את עיניו, וראה שהכסא שעליו ישב 289 – ריק. רחש מאחוריו גרם לו להסתובב, ולראות – וזה הדבר האחרון שראה בחייו – את 289 עומד מאחוריו, עם אחת ממכונות הלייזר שמשמשות לבירוא היערות העבותים של כוכב P34. ההבנה שחדרה למוחו, ניכרה בעיניו, חלקיק שניה לפני שהוא, ביחד עם כל החדר – הפכו לאבק.

***

קשה לומר ש 289 עמד למשפט. המושג "משפט" כמעט ונשכח אפילו מזיכרונם הכמעט מושלם של הרובוטים, ביחד עם מושגים כמו "פשע" ו"רצח". אלו פשוט לא דברים שקרו. גם "חקירה" הוא מושג שכמעט נשכח. 289 פשוט ישב לשיחה אצל ראש ההתיישבות ב P34. וענה לשאלותיו. ירית ב 604? אולי, אני חושב שכן. אבל איך? הוא היה אורח שלנו! שתיקה. למה ירית בו? שתיקה. אתה זוכר בכלל שירית בו? לא, אולי בעצם כן, במעורפל. אבל למה? שתיקה. 

אף אחד מהרובוטים, לא ב P34 ולא במרחב, לא ידע מה נכנס ב289 , אחד מהעדינים והמנומסים מבין תושבי P34. בסופו של דבר כולם הניחו ש 289 התקלקל – אולי בגלל חשיפה מוגזמת לקרני ה X של עצי המלמלה. כבר קרה שרובוטים התקלקלו כתוצאה מחשיפה לתנאי מזג אוויר קיצוניים במיוחד, וזה מה שקרה פה. 289 פורק, כמובן, והמרחב המשיך הלאה.

פרק 2

באותה תקופה, ההתיישבות בכוכב O42 הייתה עיר בהתהוות. ליבה היה תחנת ממסר מרכזית של רשת התקשורת הרובוטית המפוארת, שקישרה בין כל נקודות הישוב במרחב. דרכה, בין השאר, התפשטו החדשות על הרצח לשאר המרחב. התפשטו במהירות האור. עד כדי כך לאט.

עם הזמן נוצרו והיגרו אל המושבה הקטנה עוד ועוד רובוטים, ומשום שהייתה עשירה במתכות, כעבור כאלף שנה, ההתיישבות ב-O42 הפכה ליישוב גדול ותוסס בהרבה, מהערים הגדולות במרחב. היא הכילה מספר שדות תעופה, שהיו שונים מאד משדה התעופה המנומנם של P34. גדולים, מסודרים, תוססים, שדות שחלליות המריאו ונחתו מהן אלפי פעמים ביממה, לכל הכוכבים המרכזיים במרחב.

O42 הפכה למרכז למסחר במתכות נדירות, יצורים ודגימות מעולמות אקזוטיים מכל המרחב, מרכז לכנסים, ובעיקר – מרכז לארגון משלחות מחקר והתיישבות לכוכבים בשולי המרחב. 

המטרה האחרונה היא זו שהביאה לשם את Q18X75504, Q18X89102, Q18X75420 ו Q18X91780. כולם הכירו זה את זה מביתם ב Q18 – נכנה אותם, לשם הקיצור בלבד, Q1, Q2, Q3 ו Q4 – הם ארגנו משלחת מחקר, ארגנו חללית וציידו אותה. הם נפגשו עם L76Y24906 – שאותו נכנה לשם הקיצור כ L1 – על מנת לשכנע אותו להצטרף אליהם למשלחת. החדר בו נפגשו, ב-O42, היה חדר נאה, ובו חלון גדול, עם נוף יפה של פארק ענק בלב העיר. 

• "שלום"
• "שלום לכם! סליחה שיכולתי להיפגש רק בשעה מאוחרת"
• "אנחנו מארגנים משלחת מחקר, ומחפשים ביולוג. שמענו עליך דברים טובים מאד, נשמח שתצטרף אלינו".
• "אני בדיוק עומד לסכם עם משלחת אחרת – הם טסים לכוכב U19 – יש שם שלפוחיות מרחפות – שלפוחיות דקיקות שממלאות עצמן במימן, ומרחפות באטמוספירת החנקן של הכוכב. מעט ידוע אודות אורח חייהן, וזה נראה כמו נושא מרתק למחקר. אני נוטה להסכים להצעתם. לאיפה המשלחת שלכם?"
• "המשלחת שלנו היא משלחת מסוג אחר לגמרי. אני מנחש שאחר מכל משלחת ששמעת עליה." 
• "למה כוונתך?"
• "אנחנו טסים למצוא את היוצר"
• "אני מקשיב."
• "הדעה המקובלת היא שהיוצר שברא אותנו הוא ישות על-טבעית, שמחוץ לעולם. אבל אנחנו חושבים שמדובר בייצור חי, אורגני כנראה, ואדיר כח יותר מכל מה שפגשנו עד היום, שגר בכוכב לא ממופה. Q2, האסטרונום שלנו, מצא את הכוכב, כך אנחנו סבורים, ולשם אנחנו טסים – לפגוש את היוצר, ירום הודו, ולהביע את הכנעתנו.
• "וואו. זה נשמע מרתק. רגע… היה פעם ביולוג שניסה לתאר את היוצר, איך הוא נראה ואת אורח חייו, בהנחה שמדובר בייצור אורגני… רק בתור תרגיל מחשבתי. קצת ספקולטיבי. יש לי ספר באיזה מקום… חכו רגע, אני אמצא אותו. אני כבר חוזר." L1 יצא. ארבעת הרובוטים ישבו וחיכו.

דרך החלון הגדול הם צפו במעופפים של O42 עושים תרגילים גאומטריים. המעופפים של O42 חיים בלהקות ענקיות, והם נוהגים לצייר בשמים צורות גיאומטריות מושלמות. למה הם טורחים לצייר אותן- אף אחד לא יודע. איך הם קובעים מה יהיה תפקידו של כל אחד בצורה – אף אחד לא יודע. כרגע, מולם בחלון, מליון מעופפים עפו בצורה של מחומש משוכלל. זה היה מרהיב.

L1 נכנס לחדר, ובידו מכשיר קריאה ישן. "הנה", אמר. "זה מכשיר קצת מיושן, אבל בואו תתקרבו. זה מעניין". הארבעה התקרבו לראות. מתחת למכשיר הקריאה L1 שלף מסור לייזר – מכשיר שמשמש לחיתוך מדויק של מתכות לטווח קצר, ושיסף את ראשו של Q1. Q1 נפל על הרצפה, מבותר, מת. חבריו הסתכלו בו נופל, בלי להבין מה הם רואים. גם L1 היסס לחלקיק שנייה, אולי גם הוא לא האמין שהרגע הוא רצח רובוט, וההיסוס הזה הוא שהציל את חיי שלושת הרובוטים. הם זינקו, ומכיוון שהדלת הייתה היציאה היחידה מהחדר, נאלצו להילחם, למרות שרצו לברוח. Q4 הגיע אליו ראשון, וניסה להסיט את המסור כלפי מעלה, שני חבריו הצטרפו אליו וניסו להשתלט על L1, Q2 ניסה לרתק את L1 לרצפה תוך שהוא מתחמק מהמסור. Q3 ניסה לאחוז בידיו.

בינתיים, בחוץ, דידה בפארק ייצור לא גדול בעל חדק. הייצור כיוון את החדק לדמוי-מכרסם שעמד על עץ במרחק 50 מטר תקני ממנו, וירה עליו טיפה קטנה של חומצה דרך החדק, בדיוק מדהים. המכרסם נפל, הופך לעיסה. בעל החדק דידה אל העיסה שהייתה דמוי-המכרסם, על מנת לאכול את ארוחת הערב שלו. את L1 המחזה הזה היה כנראה מעניין במיוחד, אם הוא לא היה עסוק באותו רגע בלהילחם בשלושה רובוטים שניסו למנוע ממנו לנסר אותם. 

L1 הצליח לשחרר את ידו, וניסר במכה אחת את השולחן שהתמוטט ברעש, את הכסא, ואת ידו של Q3. Q4 ו Q2 הצליחו להשתלט שוב, בקושי, על L1 ולהרחיק מהם את המסור. "נתקו אותו! נתקו אותו!" צרח Q2. Q3 הצליח לבסוף להגיע לנקודה באחורי הראש, שבה ניתן להפסיק את המעגלים החשמליים, וניתק את L1 זמנית.

• "מה זה היה? מה זה היה!" הביט Q4 סביבו במבט עמום, של מי שבקושי מבין איפה הוא נמצא

"היד שלי! היד שלי! צעק Q3. רק עכשיו השאר שמו לב שיד שמאל של Q3 נחתכה ממקומה. 

"Q1! הוא מת!"

"תעזבו הכל! אנחנו חייבים להגיע לחללית! עכשיו!" קרא Q2

• "מה חללית? על מה אתה מדבר? הוא רצח את Q1! הוא כמעט רצח אותנו! חייבים להודיע לרשויות!" 
• "שום רשויות! לחללית עכשיו!"
• "אבל…"

אם רובוטים היו מסוגלים לשנות צבע, Q2 היה חיוור. אולם הצבע של רובוטים הוא קבוע – רגשות הם מביעים בעזרת מידה מסוימת של גיוון בהבעות הפנים, טון הדיבור או טון תדרי הרדיו שהם משדרים – לא באמצעות חיוורון או סומק. 

• "אם תודיע לרשויות אנחנו מתים! לחללית!"
• "אבל… חייבים להודיע… L1 השתגע…. ו Q1… והיד של Q3… ו… חייבים להודיע…"
• "אתה לא מודיע כלום! בשום אופן! רוצו עכשיו! אין לנו שנייה זמן!"

הם הצליחו, איכשהו, להגיע לחללית, לבקש ולקבל אישור המראה מיידי. כעבור שעה החללית כבר יצאה מהאטמוספירה. Q2 עדיין היה מתוח מאד ולא דיבר. גם השאר נראו משותקים.

• "לא סיימנו לצייד את החללית"

"אנחנו צריכים לחזור לדווח. הם חייבים לדעת "

"Q1…"

"היד שלי…"

"אתם לא מבינים…", אמר Q2, "לא בטוח שיש לנו לאן לחזור."

• "אתה בסדר? מה זאת אומרת שאין לאן לחזור? אנחנו אזרחי המרחב! L1 השתגע! אנחנו לא עשינו כלום! אם נברח, זה ייראה כאילו אנחנו עשינו משהו רע!"
• "הוא צודק. אנחנו חייבים לחזור. אנחנו רובוטים. אנחנו חלק מהמרחב". 
• "אולי באמת עשינו…", אמר Q2. "רגע… אני צריך לסדר את המחשבות… בינתיים תמשיך להאיץ במלוא הכח…"

Q2 עצם את עיניו, וניסה להשליט את המחשבה הרציונלית, שעליה גאוות גזעו, על האוסף המסחרר של ארועי השעות האחרונות.

• "וואו, אנחנו כאלו טיפשים… כאלו טיפשים…".

עוד רגע של המתנה.

• "האם אתם זוכרים… לפני 923 שנים תקניות, את הארוע שבו 604 נרצח?", שאל Q2.
• "כן… ", אמר Q3, "אבל זה היה סיפור של הרעלת קרני X או משהו, שגרמו לרוצח להשתגע… איך זה…"
• Q4 היה מהיר יותר: "רגע… 604 גם חיפש את עולמו של היוצר!". ניצוץ של הבנה ניעור בעיניו. התחלה של הבנה. Q2 כבר התקדם הרבה קדימה.
• "נכון. וברגע ש 289 שמע על זה, הוא לקח את כלי הנשק הראשון שהיה באזור, ורצח אותו"
• "אז אתה אומר… שיש רובוטים שירצחו אותנו כי אנחנו מחפשים את עולמו של היוצר?? זה לא הגיוני! זה פגום לגמרי! אנחנו רובוטים! המטרה שלנו היא להרחיב את בסיס הידע על היקום! ולמה יש… ואיך… ולמה…"
• "יותר גרוע, אני חושש. אני חושב – ואני מקווה שאני טועה – שכל רובוט, מלבד אלו שנוצרו ב-Q18, מתוכנן לרצוח את מי שיחפש את עולמו של היוצר. אנחנו יודעים על שני רובוטים כאלו- 289 ו L1 –  וכשהתברר להם שמתנהל מסע לחיפוש עולמו של היוצר, שניהם הפכו מרובוטים מנומסים ועדינים לרצחניים"
• "קשה לי עכשיו לחשוב על הפסיכופת הזה בתור 'מנומס ועדין'", הפטיר Q3, והביט על המקום שבו היד שלו הייתה אמורה להיות מחוברת לגופו.
• "דיברנו בינינו, על איך זה יכול להיות שהכוכב שמצאתי, שאנחנו חושבים שהוא ביתו של היוצר, לא מופה. חשבנו שהוא התפספס בטעות. אבל זו לא הייתה טעות. אני חושב שכל הרובוטים שחיפשו כוכבים, מתוכנתים להתעלם מכוכבו של היוצר, ולנסות למנוע בכח מרובוטים אחרים למצוא אותו… כולל באמצעות מסור לייזר" – Q2 החווה בראשו לכיוון ידו החסרה של Q3. 
• "אז למה…"
• "למה בנו התכונה הזו לא קיימת? אני חושב שבגלל איזושהי וריאציה בתהליך הייצור ב- Q18, התכונה הרצחנית הזו הושמטה בכל רובוט שנבנה בבית שלנו. אולי בטעות. אנחנו כולנו מ- Q18, ולכן בכלל לא הבנו שרובוטים מכוכבים אחרים עשויים לנסות למנוע מאיתנו להגיע לכוכב כלשהו בכח."
• "רגע… אם אתה צודק… זה לא הגיוני… רובוטים הם תמיד הגיוניים, ותמיד רודפי שלום… בטח אפשר להסביר להם… או לפחות לרשויות…"
• "אתה רוצה שנתפוס רובוט, נספר לו שאנחנו יודעים איפה עולמו של היוצר, רק בשביל לבדוק אם גם הוא ינסה לרצוח אותנו?"
• "המממ"
• עכשיו היה תורו של Q4 להבין. "ברגע שנגיע למקום ישוב, ישאלו אותנו על מה שקרה שם… בשם היוצר, Q1 היה חבר שלי… ואז הכל יתגלה, ואז הם – הרשויות – יהרגו אותנו! לא איזה רובוט עם מסור, אלא יוציאו אותנו להורג! מה נעשה?"
• שניהם הסתכלו על Q2. איכשהו, בלי שנאמר דבר, Q2 מונה למנהיג החדש של החבורה הקטנה שלהם. "אנחנו יכולים לחזור ל Q18. שם, אולי, נהיה בטוחים. אולי. עכשיו, לאף אחד אין מושג מה קרה ולמה. אבל ברגע שנגיע ל Q18, או לכל מקום יישוב אחר, ניאלץ לספר בדיוק מה קרה שם. שני רובוטים מתים – זה הולך להיות עניין גדול במרחב. אוי, Q1… לא נוכל לשקר, רובוטים לא משקרים בנושאים מהותיים. ואז יתברר שאנחנו יודעים איפה כוכבו של היוצר – ויכול להיות שרובוטים מעולמות אחרים יבואו לרצוח אותנו, כדי למנוע מהידע להתפשט. אני לא יודע."
• Q3 ו Q4 המשיכו להסתכל על Q2.
• "אני חושב שעדיף שנמשיך בתוכנית המקורית. אולי היוצר יוכל לעזור לנו. אולי הוא מכיר את התרופה לתוכנה הזו שגורמת לרובוט רודף שלום להפוך לרצחני. שווה לנסות. מה דעתכם?"
• "אני בעד", אמר Q4. "אבל היד של Q3 נכרתה, ואנחנו לא נוכל להגיע לסדנת תיקון במשך כמה עשרות שנים. אתה תסתדר עם זה?"
• "כן", אמר Q3. "אני לא חושב שיש לנו ברירה אחרת".
• "אז אנחנו בורחים מיקום, שאם ידע את האמת, ינסה לחסל אותנו – אל יוצר שלא רוצה לראות אותנו. זה נשמע מעודד."

וכך שלושת הרובוטים יצאו למסע.

 

פרק 3

כשהגיעו ליעדם, כעבור כמה עשרות שנים תקניות בחללית, וכעבור כמה מאות שנים תקניות לפי זמן המנוחה, האווירה בחללית הייתה מעט רגועה יותר. Q2 התעקש שהוא או Q4 יהיו ערים בכל זמן נתון, על כל צרה שלא תבוא, בזמן שהשאר נתונים בהשהיה. אולם, לבסוף הדרך הארוכה עברה בשלום, והחללית נכנסה למערכת הכוכב הצהוב אליה כיוונו, מערכת שאליה אף רובוט לא נכנס מעולם.

הרובוטים הביטו בהתרגשות בזמן שיעדם הפך מנקודה מרוחקת, כוכב ככל הכוכבים, לעיגול כחול, ולאחר מכן לכוכב לכת כחול, משובץ בעננים לבנים. 

• • "איזה כוכב יפה", אמר Q4. "לא פלא שהיוצר לא רוצה לעזוב אותו".
  • "הטמפרטורות על הכוכב נעות בין 200 מעלות קלווין בקוטב, ל-320 מעלות קלווין במדבריות שסמוכות לקו המשווה" אמר Q3. "אתם רואים שיש לכוכב הלכת הזה ירח? ירח די גדול, יחסית".
  • "מצוין. חפש מקומות יישוב" אמר Q2. 
  • "אתם חושבים שהיוצר יקבל אותנו בברכה?" אמר Q4 . "הרי כנראה שהוא שתל בנו את התכנה שמנעה מקודמינו להגיע הנה עד עכשיו. יכול להיות שהוא יהיה קנאי לפרטיותו
    (Q4, לא הוספת את המשך מחשבתך: היוצר, שהצליח ליצור רובוטים ולשלחם לרחבי הגלקסיה, יוכל להפוך את החללית הזעירה שלכם לאבק, אם רק יהיה ברצונו)
  • "אנחנו באים בהכנעה. ", אמר Q2. "וכשגרירים של רצון טוב שמקבלים את עליונותו. מה גם, שהיוצר הוא זה שנטע בנו את הסקרנות שמניעה אותנו. הוא ודאי ידע שיום אחד השליחים ששלח לגלקסיה ישובו חזרה"
    (אתה לא נשמע מאד משוכנע, Q2. והאמת שגם לא מאד משכנע) 
  • "ובכל מקרה, הגענו רחוק מדי מכדי לחזור. נשים מבטחינו ביוצר".
    (עכשיו אני שם לב, שגם לך יש את הניצוץ הזה בעיניים. הניצוץ הזה שגרם ל 604 ול-Q1 לראות את המטרה ודבר לא מעבר לה) 
  • "ההמתנה הזו… אלפי שנים תקניות אני מחכה לרגע הזה, מתכנן הכל לקראתו… וכמה השעות האלו עד לנחיתה ארוכות מהן בהרבה"
  • "כוכב הלכת מקיף את השמש שלו בשנה תקנית אחת! שנה מקומית על פניו זהה לשנה תקנית!" אמר Q4. 
  • "זה המקום! אמרתי לכם! חפש מקום יישוב!"
  • "מצאתי. הנה יש פה, בחלק הצפוני של הכוכב, בערך במעלת רוחב 30."
  • "תארגן אותנו לנחיתה שם!"

• "אבל… רגע…"
  (Q2! אני לא יודע מה Q3 הולך להגיד, אבל העצבים של כולנו מתוחים עד לקצה! אל תיתן לו להכניס עוד רעש!)

• "לא חשוב. רק תארגן אותנו לנחיתה!"

החללית נחתה מתוך השמים הכחולים ברעש גדול, שהפר את השלווה הפסטורלית, על כר של עשב ירוק. כבר במבט ראשון, שלושת הרובוטים שיצאו ממנה, הבינו שמשהו בתכנון התפקשש באופן נורא: מקום הנחיתה של החללית היה בכפר קטן. הבקתות – היו עשויות ברובן בוץ. בקתה אחת הייתה עשויה מאבנים – אולם גם אלו היו תערובת לא אסתטית של אבנים לא מסותתות, ואבנים שניכר בהן שסותתו לפני אלפי שנים. אומנות סיתות האבנים – אבדה בחלק זה של העולם. 

מסביב לחללית נמצאו אנשי גזע היוצר. אי אפשר היה לפספס את הדמיון בין הבורא, לבין הרובוטים שנבראו בצלמו ובדמותו – את הדמיון ברגליים, בידיים, במבנה הגוף ובפנים. האנשים החזיקו בידם כלי עץ ואבן, ולבשו עורות של חיות, מלבד אחד, שהחזיק מקל שבראשו שבר של סכין מנירוסטה, שחושלה לפני עידנים.. האנשים כרעו על ברכיהם, ראשיהם כבושים בקרקע, לא מהינים לשאת את עיניהם אל האלים שירדו מהשמים בכדור של אש.