לעולם בעקבות השמש

ו…היי, שוב שלום לכל העוקבות החמודות שלי! והיי בעיקר, שלום חם ולוהט לכל הבנות המאגניבות שמעריצות אותי מרחוק. מתה עליכן, בנות. ואתן מתות עלי. או בעצם, אתן חיות בשבילי, ואני…אני חיה בשביל להאיר לכן את היום. בבקשה. אין בעד מה. העונג כולו שלי, כמו שאומרים. אז תהנו מהמתנה שאני מעניקה לכן, מהבוקר עד הערב, כל יום, כל היום, מתוקות שלי. תצאו החוצה, תלבשו בגד ים אופנתי, תשטפו את עצמכן בגל נוצץ של מבטים לוהטים, ואת העיניים תשטפו בכל היופי שמסביבכן – הטבע, השמיים, החיות, האנושות. זה הכול בזכותי. כי אני כוכבת זוהרת. או לפחות, זה הרוב בזכותי. ללהטב"יות יש לי מסר מיוחד: שימו מנסרה! ככה תוכלו לראות את כל צבעי הקשת שאני שולחת אליכן. בדיוק כמו בדגל המועדף עליכן. מואה מואה נשיקות בייביז. מאמינה באהבה חופשית, שלום עולמי, שוויון ולבלוב. אז איך אני בשבילכן? סידרתי לכן את כל  מה שאתן צריכות: אור, חום, ריאקציות כימיות מתפוצצות בחלל, חול, קצף, אצות, צדפים, יהלומים, מלח. תאכלו אבטיח אדום מתוק, תשתזפו, תעשו כמה ויטמין די וכמה כיף שבא לכן. טוב בגוף וטוב לנשמה. חולה על הים. תנו לי רק ים, לזרוח ממנו ולשקוע בו. הכי מתאים לי. כן. זה הקטע. אז היי שלום לכולכן, בנות, לונג טיים נו סין. או בעצם, ורי שורט טיים, בשבילי זה ממש עבר במהירות האור, אפשר לומר, אה? חה. אני קורעת את עצמי. אני מתפוצצת כאן מצחוקים, איזה קטעים איתי, אה? אז ספרו לי בתגובות למטה, מה המצב אצלכן? איך חיי האהבה? איך בלימודים? מה סוגר לכן את הפינה בעבודה? איזה ריח של שמפו עושה לכן הכי טוב בנחיריים? וכמובן, השאלה הכי חשובה: איך עדיף, בפיתה או בלאפה? 

אבל, שלא תראו אותי ככה, אצלי לא הכל זה קשתות בענן, נצנוצים והבהובים. אפשר גם לקטר אצלי. כמה שבא לכן ועל מי שבא לכן, חופשי. תהיו גלויות, לי אתן יכולות לספר הכול. בשביל זה אני פה, מתוקות שלי. לחשוף את הכול. אין אצלי כזה דבר סודות, לא צריך להתבייש מכלום. אצלי הכל ידוע, גלוי, על פני השטח. כמו שאומרים, ברור כשמש. אני פותחת הכל, זו הייחודיות שלי, לא מפחדת גם לגלות את עצמי, להראות את עצמי לעולם בדיוק כמו שאני, את האור והחום והאהבה שיש לי לתת, אבל גם את הכתמים שיש לי על הפנים, את הגיל שלי (כן, אני כבר לא צעירה ופעורה כמו שהייתי פעם!) או את הכמות המדויקת של המסה שלי, זה ממש לא סוד. בקיצור, אני לא מושלמת ולא מפחדת לשתף אתכן גם בקטעים הפחות טובים שלי, ואני יודעת שזה מה שאתן אוהבות אצלי. לזה אתן מתחברות. ממש לא מושלמת. דרך אגב, אני יודעת שהרבה בנות מוטרדות בקשר למשקל שלהן ומקפידות על מה שהן אוכלות, אבל תבינו שאצלי אין כזה דבר משקל, אני לא מכירה בכלל את המושג הזה, פשוט כי אני מושכת כל כך. מה אני אגיד, ככה זה, כשכוח המשיכה שלך כל כך אדיר. אצלי מה שקובע זה המסה, חמסה-חמסה. המסה שלי היא סופר- חשובה בשבילי כמשפיענית, כי היא מה שקובע את גודל ההשפעה שלי. מה זה בסך הכל רק  198.91 קילו. כפול מיליון מיליון מיליון. טפו טפו, מסה מעולה. אין לי תלונות. כן. בדיוק. זאת המסה שלי. 

אז יאללה, מתוקות. בואו אני אספר לכן קצת רקע על עצמי, על החיים שלי, מה אני עושה עכשיו וכל זה.  אז…בעצם, כרגע בגדול הכול אצלי כרגיל, אין הרבה אקשן בינתיים כאן בסביבה שלי. הכול זורם, הכל בשאנטי בסך הכל. אתן מכירות את המצב הזה, ימים לבנים ארוכים, כמו שאומר השיר. ככה שבתכלס הכול סבבה, בלי יותר מידי פיצוצים או התנגשויות. החיים כרגיל. מסתובבת, עושה קניות, חוזרת הביתה, נחה קצת, מקשיבה למוסיקה טובה, ככה כדי לנקות את הראש, מנשנשת משהו, וחוזר חלילה. זה לא שאין לי התפרצויות פה ושם, כמו בשיר, "דם חם, זה מה שכולם אומרים שיש לי", ככה אני. אין מה לעשות. אני טיפוס לוהט, לטוב ולרע. אבל, בסופו של דבר, אצלי הכול חוזר למסלולו בשלום, אז בסך הכל אין חדש תחת השמש, כמו שאתן אומרות לפעמים. 

תגידו, בנות, בא לכן לראות טריק מדליק שאני יכולה לעשות? תסתובבו רגע אל החלון שלכן, או לאיזה כיוון שמגיע ממנו אור טבעי שלי, מבחוץ, ואז תעצמו את העיניים. נו, יאללה. רק לרגע. כן, נו, אל תדאגו. תעצמו. תסמכו עלי בנות, תעצמו, אפילו ממש חזק. אז עכשיו אתן רואות את הטריק? זאת אני. הפתעה! אני מציירת לכן פסים יפים של אור בדיוק באותה הצורה של מה שהסתכלתן עליו קודם. פסים של אור גם בתוך החושך של העיניים העצומות! קלטתן איזה טריק מדליק שלי, אה? וכל זה אני עושה בטיפ-טיפה יותר משמונה דקות אור! לאב יו, גירלס. ככה אני, אוהבת לשתף באנרגיות הטובות שלי. וואו. יודעות מה, לפעמים אני פשוט נפעמת מעצמי, בחיי. יש לי אנרגיות מטורפות. יש מצב שאתן לא לגמרי מודעות לכמויות האנרגיה שיש לי פה. לא רוצה שתהיו לי עצובות, בנות, אתן הרי יודעות תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. אני לגמרי מודעת לזה שאני צריכה להקשיב לכן, צריכה להיות שם בשבילכן. כמו אמא שלכן, כמו החברה הכי טובה שלכן. אז גם מחר אני אזרח ואתחיל למענכן יום חדש. אני לא טיפוס מתבודד, אני אחת מהחבר'ה. אל תבכו בלילות בנות, רק הלכתי לרגע לחמם גם את המעריצות שלי באוסטרליה, גם להן מגיעה קצת תשומת לב ממני. זאת המחויבות שלי אליהן, ככה זה כשאוהבים אותך מסביב לעולם. קבלו אימוג'י מסמיק.

ו…עכשיו הגענו לפינה שכולכן חיכיתן לה: פינת השאלות ששלחו אלי המעריצות שלי. אז יאללה, תשמעו, בנות. יש פה שאלה שקיבלתי לאחרונה מעוקבת ממקום שטוף-שמש שאתן קוראות לו מצריים. היי בחזרה אלייך, נפרטיטי, אוהבת אותך! אימוג'ים של נשיקות וכוכבים בעיניים! אז ככה. נפרטיטי ממצריים שואלת: "היי שמש. את אלילה שלי. סוגדת לך בטירוף. לא מפספסת אפילו יום אחד מההופעות המדהימות שלך! בכל אופן, השאלה שלי היא, האם יש לך אוסף? לי יש אוסף של חרפושיות ואוסף של מומיות מזהב אמיתי. אז לסיכום, מיליון תודות על הכול, שלך לנצח נצחים, נפרטיטי. נ"ב, רעמסס גם מוסר לך דרישת שלום חמה." שיואו. איזה יופי זה. אז פשוט תודה על זה, נפרטיטי, את לגמרי מקסימה, כאילו, בחזקת מיליון. לא יודעת, אני ממש התרגשתי לקבל את המסר ממך! שורף לי בגרון ובלב. יורדות לי דמעות של אושר כאן, בחיי. לשאלתך, ברור שיש לי אוסף, כאילו דה? יש לי אוסף גולות.  

אז ככה. העניין הוא שלהרבה מאיתנו, הכוכבות, יש אוסף גולות משלהן, וגם אני נסחפתי לקטע הזה, אפשר לומר. אני יודעת שאתן, המעריצות שלי, חושבות שאני האחת והיחידה, וזה בתכלס נכון, ככה אני בשבילכן. אבל גם, אם מסתכלים על התמונה הגדולה, כאילו, ממש בגדול, את יודעת, נפרטיטי, מעבר לגבולות הדמיון וכל זה, אז יש יקום שלם של כוכבות שם בחוץ, שהוא ענק, ובתחום שלי, אני צריכה לעבוד קשה כדי להישאר תמיד רלבנטית. זה הרבה אחריות והרבה מאמץ. אפשר לומר שאני עדיין רק בהתחלה. אבל, באמת, אין מה להגיד, זה נכון שיש ביקום הרבה כמוני. בגלל זה אני לא נותנת לעניין הזה של הכוכבות לעלות לי לראש. כוכבות נולדות, זוהרות ונכבות כל הזמן, לכל אחת יש את הזמן שלה לזהור, וזהו. בסוף זה נגמר בענן אחד גדול של אבקת נצנצים צבעונית. עצוב אולי, אבל ככה זה ביקום, ואני לגמרי מודעת לזה. אלה עובדות החיים. אז בקיצור, גם לי, כמו להרבה כוכבות שאתן רואות בשמיים, יש אוסף גולות. אולי זה לא מקורי, אבל זה משמח אותי. יש לי גולות באמת ממש נדירות ומיוחדות, לדעתי. יש לי כמה מעושנות, יש שתיים עם טבעות צבע מרהיבות, אפילו. אבל, אם אני חייבת לבחור אחת… נראה לי שאת האדומה הקטנה אני הכי אוהבת. היא שינתה את הצבע שלה. בהתחלה גם היא הייתה כחולה ואז התייבשה ונשאר רק אדום. היא קיבלה צבע מהמם, פשוט. שלמות אדומה, והיא גם חמודה כזאת, מתגלגלת לה בשקט במסלול המושלם שלה ולא עושה שום צרות. 

אני בדרך כלל לא משוויצה בדברים שאני עושה, אבל כמו שאת יודעת, נפרטיטי מותק, הגולה שלי  שכחולה עכשיו, זאת עם כל המים, זאת שאת נמצאת עליה בעצם, היא הכי מפתיעה באוסף שלי. רגע, זה סיפור שיעניין פה את כל הבנות, אני חושבת. אז יאללה, בואו תקשיבו לסיפור הזה. פעם אחת הסתכלתי וראיתי שגדלו לי עליה בספונטני לגמרי יצורות באמת חמודות, בחיי, עם צוואר ארוך אלגנטי כזה, ואפילו זנב קטן מאחורה. כלומר, הן לא היו הראשונות, אבל הן היו הדבר הכי גדול ומשמעותי שצמח לי שם. אני זוכרת שהייתי יכולה להעביר מלא זמן רק בלהסתכל עליהן. הן היו כל כך מתוקות ומצחיקות שיכולתי לבזבז את כל הזמן שלי בלבהות בהן ולהתגלגל מצחוק. נראה לי אולי מאתיים מיליון שנים. טוב, אולי הגזמתי קצת. לא משנה. כל הזמן הן לעסו את העשב המתוק שהצמחתי להן…איך אתן קוראות לזה שם? ג'ונגלים טרופיים. הן שלחו אלי פרצופים פצפונים מבסוטים כאלה, ואנרגיות טובות של שלווה. ברצינות. הן חיממו לי את הלב, היצורות הזעירות האלה. אפשר לומר שממש הייתי מבסוטה מעצמי מהתופעה המפתיעה הזאת שצמחה לי שם ככה על הגולה הכחולה שלי, באופן בלתי צפוי. 

אז לא תאמינו, אבל אלפא, בטא, ופרוקסי, האחיות קנטאורי, שהן שכנות שלי (וגם, אנחנו קרובות משפחה, האמת. גדלנו ביחד באותה נבולה), נורא מקנאות בי על זה שיש לי גולה עם חיים ספונטניים באוסף שלי. הן היו מתות שיהיה להן גם, אבל הן שלוש שגרות כולן ביחד באותה מערכת, וזה פשוט יותר מידי בבת אחת. בואו נגיד, בלי כוונה להעליב אף אחת, שיש שם כל הזמן יותר מידי אקשן. ככה זה שלוש בנות שמצטופפות שלושתן ביחד באותה דירה, אתן יודעות איך זה. תככים, קנוניות, קשרים, רכילויות מאחורי הגב של אלפא, לכלוכים מאחורי הגב של בטא, ולא רוצה אפילו להתחיל לדבר על פרוקסי, תאמינו לי שאתן לא רוצות לדעת מה הולך שם. יש להן המון בלגן, וצרות, ואצלן מה שכאן היום כבר לא יהיה כאן מחר. אי אפשר ככה לתכנן שום דבר, אין שגרה, אין קביעות. זה מעצבן. ממש ווג'עראס. אני לא הייתי מסוגלת לחיות ככה, זה מה שבטוח, אבל אלפא בטא ופרוקסי זה משהו אחר. הן זורמות אחת עם השנייה והשלישית, עם כל הבלגן והשיגועים בסבבה שלהן. אז בקיצור, אני לגמרי מפרגנת. אבל, מה לעשות. שום חיים לא יכולים לשרוד את הטירוף הזה שהולך שם במערכת הזאתי. 

בכל אופן, שלא תחשבו שאצלי הכל רגוע כל הזמן. אתן מכירות אותי, בנות. נדלקת בשנייה ונכבית בשנייה. זה האופי שלי, קצת מופרעת. זה המותג. חייבת לספר לכן על הפעם ההיא, שתוך רגע וחצי של חוסר תשומת לב הרסתי את הכל בגולה הכחולה, פחות או יותר, בלי להתכוון. לא נעים לי להודות בזה, אבל לפעמים אני יכולה להיות לגמרי מעופפת, כשאני חושבת על משהו אחר ולא ממש שמה לב למה שמסתובב סביבי. בקיצור, בלי ששמתי לב תוך רגע אחד כמה גרגרים טסו בחלל, פשוט משום מקום, התנגשו בגולה הכחולה שלי והרסו לי את כל הדינוזאוריות הפצפוניות המתוקות שלי בבת אחת. או כמעט את כולן. אני אומרת לכן, בלי שאפילו הספקתי לקלוט את זה, בום טראח, איכשהו הכל התחרבש לי והייתי צריכה להתחיל הכול מחדש. את החיים לוקח מלא זמן לבנות, ורגע אחד להרוס. רגע אחד! מתסכל בטירוף. בחיי שאני לא יודעת איך זה בדיוק קרה. נשאר רק ממש קצת מכל הדברים היפים שהיו שם. ממש הצטערתי על זה. נורא. בכיתי על זה מיליון שנה אחר כך, אולי. אני רגישה, ולוקחת דברים כאלה קשה. זאת הייתה באמת אכזבה מרה בשבילי. סופר-מעצבן. כבר חשבתי לוותר ולהפסיק את הפרויקט וזהו. אבל אז הסתכלתי שוב וראיתי שצמחו לי בינתיים עוד יצורות, אפילו יותר קטנטנות בהשוואה לאלה שהיו שם קודם, ויש גם כאלה שיודעות לדבר! אני קולטת פתאום שהן עושות לי שם כבוד, בונות לי מעגלי אבנים ומקדשים וטלסקופים להסתכל עלי, וכאלה. פתאום אני תופסת שאוהבות אותי, שיש לי קהילה שלמה שם למטה, שיש לי חשיפה ענקית, ושכל הבנות שם יתמכו בי מרחוק, בלי שאני אפילו אצטרך לומר מלה אחת. וואלה, ממש מרגש. אהבתי. לייק ענק. אני מדברת עליכן, בנות, למקרה שעדיין לא הפנמתן. אז בקיצור. שלא תחשבו, אני באמת מעריכה את המאמצים, והשירים עלי וכל זה. ברצינות, עזרתן לי להתגבר על הבאסה. אז עכשיו אני ממשיכה עם זה. בינתיים. נראה מה יהיה. טוב אז ביי, בנות!