כישוף וסופרנובה

לכבוד יום ההולדת השני של דים, הלכנו לראות כוכב שמתפוצץ בפעם השלישית.

לא היה לנו שום תירוץ אמיתי לבקר בנמאן-5. הכוכב הננסי יצא מהאופנה בערך מאה שנה לפני שהצטרפתי לפדרציה. התעלומה הנמאנית הפכה להיות, כמו נפילת המושבה הרביעית או מגפות הריקודים של ימי הביניים, תעלומה שאף אחד לא יכול להסביר ואף אחד כבר לא מאוד מנסה. אם היינו שואלים את ע'אלון, הבוס שלנו לכאורה, הוא בטח היה מעדיף שנלך לחקור מקום חרוש פחות ומעניין יותר.

למרבה הנוחות, לא שאלנו אותו. היתרון המרכזי של ההשתייכות למנגנון הענק, המסורבל והבזבזני של מחלקת המחקר הפדרלית הוא שאף אחד לא בטוח מה אנחנו אמורים לעשות, איפה ולמה. הדו"חות שלנו ממשיכים להגיע לטיגרדן, אף אחד לא טורח לקרוא אותם, וכך העולם מתנהל.

עגנו עם הטריסמגיסטוס בנמל החלל היחיד של הכוכב, שהיה מוצף ביצורים תבוניים מסוגים שונים עד אפס מקום. לכבוד האירוע, הרשות המקומית סגרה את הכוכב לכל מי שלא הזמין כרטיסים מראש והגבירה משום מה את האבטחה. זו לא תהיה בעיה.

הפקיד בדק את הדרכונים המוזהבים שלנו בהבעה חשדנית. מה שהוא ראה במחשב לא מצא חן בעיניו. הוא ביקש את סליחתנו והלך לקרוא למאבטחת. היא הייתה אנושית ברובה, עם העיניים הסגולות הכהות שאופייניות למתנחלים של שולי זרוע פרסאוס. היא בחנה את שנינו, בעיקר את דים. גם בנמלי חלל, אתה לא רואה וסטראנים לעיתים קרובות.

"אתם לא ברשימה המאושרת, אבל הדרכונים תקינים, אז ניתן לכם לעבור." היא נאלצה להודות לבסוף. אי אפשר למנוע מסוכן מיוחד בכיר של מחלקת המחקר להכנס לאן שהוא רוצה, כל עוד הוא לא מוגן ברמת סיווג עליונה. "אבל אני צריכה לבדוק את התיק הזה."

"אנחנו מתנגדים, תודה. בהתאם לחוק הפדרלי והכל."

לא היו לנו פצצות היתוך בתיק, אבל היו שם כל מיני דברים שאנשי אבטחה רגילים לא מכירים ולא אוהבים. בנמל חלל אחד בסול חמש עשרה היינו תקועים במשך שלושה ימים אחרי שעובד נלהב מדי החליט שאנחנו מנסים להחדיר אנטי חומר לכוכב מכרה. מאז אנחנו פשוט מנופפים בחסינות שלנו וחוסכים בעיות לכולם. אף אחד לא מתלונן על זה שהוא לא צריך לעבוד קשה יותר.

אף אחד מלבד, כנראה, הבחורה הזאת.

"אני מבינה. במקרה הזה, נצטרך לאמת את הזהויות שלכם. בואו אחריי."

היא הובילה אותנו לחדר הביוטכנולוגיה, שם עברנו את המבדקים הביולוגיים הכי ארוכים, שיטתיים וקטנוניים שהייתי עד להם בימי חיי. אני משוכנע שאפילו בנמל החלל הפדרלי של משכן הנשיא אף אחד מעולם לא נדרש לעבור בדיקות גנטיות כפולות כדי לאמת את זהותו. היא התעקשה על כל מבדק ומבדק שמופיע בנהלים.

"יש התראה על פעילות טרור אפשרית." הסבירה במתק שפתיים, כשחיברה אותי באלקטרודות למאבחן נוירולוגי שחשדתי ברצינות שאפילו לא פועל. "רק עושה את העבודה שלי."

עשיתי את הדבר הבוגר ועברתי את כל התהליך בחיוך רחב ואיפוק של נזיר איבי, מה שהרגיז אותה בבירור.

"אתה מארץ?" היא שאלה, תוך כדי שהיא לוקחת ממני דגימת דם. "ארץ המקורית? סול אחת?"

לא ראיתי טעם להכחיש. המידע הופיע בתיק האישי.

"אז מה עשית?"

"סליחה?"

"נולדת בכוכב לכת עם מערכות ביולוגיות שמייצרות חמצן ואוכל בחינם. יש לכם כל כך הרבה מי שתייה שאתם יכולים לשחות בפנים!" היא אמרה, נימה דקה של קנאה בקולה. "אתם אפילו לא צריכים לעבוד כי המכשפים פותרים לכם הכל, ובכל זאת אתה פה באמצע שום מקום. ממי אתה בורח? רצחת מישהו?"

"הסתבכתי בשערוריה עם נסיכה ארצנית ואני צריך להוריד פרופיל." אמרתי בקלילות. זה היה שקר, מן הסתם, אבל כשאני אומר את האמת אף אחד לא מאמין לי. מניתוח סטטיסטי עולה שהשקר הזה הוא איכשהו ההסבר הכי אמין בפדרציה, למרות שכמעט לא נשארו מונרכיות על ארץ. תופעה מרתקת.

היא הגיבה בכך שדקרה אותי פעם נוספת.

כשאומת רשמית שאנחנו מי שאנחנו ולא חקיינים, שיבוטים או רפלקטינים, ולא נשלטים על ידי איחוז עצבי ו/או טפילים, היא נאלצה לתת לנו להיכנס. קדתי לה קלות כשיצאנו אל הכוכב.

היא מחבבת אותך. החליט דים.

"ברור, אכיפה בררנית היא פרוטוקול חיזור ידוע." אמרתי בקול. דים לא שמע אותי, מן הסתם, בהעדר אוזניים, אבל אני שמעתי את עצמי וזה הספיק.

לאן עכשיו?

"נלך לאכול משהו. יש עשרים קרי עד לסופרנובה."

חוץ הכוכב היה אפלולי, עם שלטים בזוהר עדין כדי לאפשר לאנשים להתמצא. שמי הכוכב היו שחורים, ואורן של שמשות קלושות נצץ בהם כפנסים קטנים. המוזרות הייחודית של הכוכב נבעה בין היתר מכך שהוא לא סבב שום שמש, סתם ריחף בחלל בנקודה יציבה. חוקרים קדומים חקרו את המבנה הגיאולוגי שלו והגיעו למסקנה שהוא חלק מנמאן, מערכת חמודה שנמצאת כמה מאות שנות אור מפה. תיאוריה תמוהה, אבל השם נשאר.

קצת מעל האופק זרחה, בולטת לעין, סופרנובת באד'ב. היא קרתה פעמיים ועוד מעט, בעזרת טלסקופ, ניתן יהיה לראות אותה קורית פעם שלישית, לצד הקודמות.

 

זו נקודה ששווה להסביר אותה. בתנאים רגילים, סופרנובה היא אירוע שאי אפשר לתארך מראש. אתה יכול לצפות שכוכב כלשהו עומד להתפוצץ בקרוב, אבל גם בכלים המדוייקים ביותר טווח הטעות הוא חודשים לכל הפחות. בכלים המודרניים, בלתי אפשרי לחזות את הסופרנובה בטווח של דקות ספורות.

אבל במקרה של נמאן-5, כל הכוכבים הסתדרו. והכוכבים שאני מדבר עליהם הם נמאן-5 עצמו; באד'ב, הכוכב שקרס תחת משקלו; וגלקסיה מסיבית במיוחד בשם מאקה שהתמזל מזלה לעמוד ביניהם. העיוות הכבידתי של הגלקסיה פיצל את האור שנשלח מהסופרנובה, כך שקרני האור עברו מרחק שונה במרחב ובזמן. הדמות הראשונה של סופרנובת באד'ב הגיעה לפני השטח של נמאן-5 לפני 108 ימים, והדמות השנייה הגיעה, מכיוון שונה מעט, לפני 49 יום. מדענים חישבו ומצאו את הזווית והתאריך המדוייקים בהם תופיע הדמות השלישית, יוצרת אשליה של שלוש סופרנובות שקורות זו לאחר זו.

ניסיתי להסביר את כל זה לדים, אבל מתברר שלוסטראן – גזע שהמציא שלושה סוגים שונים של אלכימיה שאף אחד לא מתקרב להבין – יש קושי מהותי עם כמה מהעקרונות הפיזיקליים. עזבתי את זה: סביר להניח שלרוב המבקרים כאן לא היה אכפת אם הסופרנובה מקורית או תוצר של עידוש כבידתי. הם באו לראות פיצוץ גדול, לא שיעור ביחסות כללית.

 

נכנסנו לאחד הפונדקים המקומיים והזמנתי קפה ארצני אותנטי. כצפוי, לא היה להם שום מזון וסטראני להציע – זה מה שאתה מקבל כשהגזע שלך לא יוצא ממערכת השמש שלו – אז הוצאתי מהתיק את הקערה הפולימרית שלו ושפכתי פנימה תערובת של חומצות מסוכנות בריכוז גבוה. כמה מבטים סקרניים נשלחו לעברי כשהנחתי את הקערה על הרצפה.

קוקטייל? שאל דים בשעשוע, טועם את תערובת הכימיקלים. וחומצה גופריתית? לכבוד מה?

"זה יום ההולדת שלך, טיפשון." עניתי, כשהגיע הקפה. העוויתי את פניי עוד לפני הלגימה הראשונה. כצפוי, הוא התגלה כזבל מסונתז עם טעם לוואי חמוץ. הנה משהו שהפדרציה צריכה לחקור: למה אי אפשר למצוא קפה נורמלי מחוץ לכדור הארץ. האם המסע הבינכוכבי עושה משהו לפולים? האם הוא משפיע על טמפרטורת הרתיחה של המים? האם הוא דופק את היכולת של רשתות נוירונים לעבד את הרעיון של הכנת קפה?

אה, שכחתי. מרגע הביקוע שלי עד רגע זה כוכב הבית שלי עשה מספר שלם של הקפות מסביב לשמש שלו. וזו סיבה למסיבה?

"בטח."

אתה מותח אותי, אבל שיהיה. אף אחד לא יגיד עליי שאני לא רב תרבותי.

אחרי שהוא סיים לשאוב את התערובת, הוא איבד את ההכרה. ניצלתי את ההזדמנות כדי לפתוח את ממשק ההיפר-נט שלי ולקרוא את ההודעות שקיבלתי. אני לא שומר סודות מדים, אבל לפעמים בן אדם רוצה קצת פרטיות כשהוא קורא את המיילים שלו.

בואו נראה: קצת ספאם, הגיליון החדש של "קראפט", ע'אלון שואל אם כבר הגענו לסיפרוס-ביתא ואם לא, למה לעזאזל. אחותי הקטנה שלחה הודעה! היא הגישה מועמדות רשמית לסנאט של מערב ארץ לפני – וכאן הייתי צריך לבדוק את תאריך השליחה – עשרה ימי ארץ. אחד היתרונות המרכזיים של עבודה אצל הפדרציה הוא חיבור היפר-נט סופר מהיר – במרחק הנוכחי שלנו מסול-1, מחוץ לריכוזי ההתיישבויות העיקריים, למסר ממוצע יקח לפחות שישים יום לבצע את המסלול דרך מקלטי ההיפר-נט.

הייתי באמצע כתיבת תשובה חמה וצינית במידה, כשמישהו התיישב לידי. הוא שחרר מספר נקישות שאמרו: "אנחנו פה! אני טיקצק צקצק הצאצא טיקצק טקטק אנחנו נרגשים! מה אתם מה אתם?"

נדרשה כל השליטה העצמית שלי לא לשחרר אנחה. הכוכב מאכלס כרגע כמות אדירה של תיירים, רובם עשירים או מקושרים מספיק כדי לשריין לעצמם כרטיס מראש. כמובן שיהיו כאן טיקצקים.

תראו, זה נכון שהחוקים החברתיים שונים בכל מקום, אפילו במיקומים שונים על אותו כוכב. זה נכון שאינטראקציה שפתית בין מינים תבוניים שונים מסובכת גם ככה, וניסיון לקיים אותה מצריך מאמץ ורצון טוב. זה נכון שגם לאור האבולציה המתכנסת, הציפייה שכל היצורים ביקום יראו, יתנהגו או יחשבו כמו בני אדם ילדותית.

ואף על פי כן… אוך, טיקצקים.

"אני אדם רואן, החבר וסטראן דים, אנחנו נרגשים גם." עניתי, במבנה דקדוקי שיהיה לטיקצקים פשוט לפענח. מערכת התרגום על סנסור השמיעה של השניים פירק את המילים שלי לנקישות מהירות.

"אנחנו נרגשים! אנחנו נרגשים! שמש תמות, אנחנו נראה. ידעת?"

"לא, לא ידעתי. באמת?"

צקצק נראה מרוצה מאוד מבורותי. "שמש תמות, אנחנו נראה, אנחנו נרגשים. שתי שמשות מתות, שמש תמות, שלוש שמשות מתות. אנחנו נראה. אנחנו נרגשים, אנחנו נראה, אנחנו נרגשים."

"אני שמח בשבילכם."

"אנחנו נרגשים. רואים. עושים. חבר וסטראן לא יודעים?"

איך אני עונה על זה? "וסטראנים? מאכלסים איזו מערכת קטנה בקצה הגלקסיה. לא יוצאים הרבה. קשה להסתדר בעולם הגדול בלי ראייה ושמיעה."

הרעיון הכה את הטיקצקים באלם. "לא ראייה לא שמיעה איך?"

"אין. אנחנו משתמשים במשדר עצבי. אני רואה, הוא רואה. אני שומע, הוא שומע."

למשך חצי דקה הם פשוט בהו בי, ואז חזרו לקרקע בטוחה.

"אנחנו נראה, שמש תמות, שלוש שמש, אחד שתיים שלוש. מיוחד."

"כן."

"אנחנו נרגשים אנחנו נרגשים!"

"באמת."

וכך זה המשיך. קצת אחרי שדים התעורר מצאתי דרך להסיח את דעתם – זה לא קשה, אם יודעים איך – והסתלקנו לפני שהמחשבה המשונה שלהם תתביית עלינו שוב כדבר הכי מעניין בחדר.

אני לא יודע איך הם התקבלו לפדרציה. רטן דים, שמעולם לא הייתה לו סבלנות לטיקצקים.

"אתה יודע יפה מאוד. הם ישבו על כוכב מלא בביסמוט שחור." עניתי בלחש, ובדקתי את השעונים המקומיים. הסופרנובה לא עמדה לקרות בקרוב.

"אז מה עכשיו?" שאלתי. "שנלך לעמדת הטלסקופים? אני לא חוזר לחללית, המשוגעת תכריח אותנו להיבדק שוב."

אם אנחנו כבר כאן, אנחנו יכולים לבדוק את הכוכב. הציע דים. עם האינדיקטורים החדשים. זו העבודה שלנו, אחרי הכל.

"הא." זה עדיין מפתיע אותי מדי פעם. על ארץ, עבודה הייתה משהו שקורה לאנשים אחרים. "איפה? כאן?"

יש לי רעיון אחר. בוא.

 

בחקר התרבויות המודרני יש ארכיטיפ בשם "האלה המשולשת" – או ל'ורין, בדיאלקט זרוע קשת – שמעולם לא הוגדר היטב. זו אלה אחת עם שלוש צורות, או אולי שלוש אלות עם תפקיד אחד. היא – הן – לפעמים אפילו הוא או זה, בואו לא נסתבך בדקדוק – מופיעה לעיתים קרובות כצעירה, בוגרת וזקנה בו זמנית, כשלוש זקנות או כחסרות גיל. היא עומדת מחוץ לעולם – או במקרים רבים, עולמות – ומקושרת לגורל, לזמן, לבחירה, לשמי כוכבים ו/או מרחבים לימינליים.

וכישוף.

בכל אחת עשרה הפלנטות שנמצאו חיוביות לקיומו של קסם, לגזע הדומיננטי המקומי הייתה לפחות גרסא אחת של הל'ורין. על ארץ לבדה יש לפחות חמש דוגמאות מובהקות מתרבויות עתיקות שונות של הכוכב. אנחנו לא יודעים למה, או מה זה אומר.

מאז המגע הבין-הכוכבי הראשון, הושקעו מאמצים עצומים – מטעמים ברורים – להבין מהו הקסם ולמה הוא מתקיים בעולמות אחדים בלבד. התיאוריה שלנו היא שזה משהו במיקום הכוכבים – מערכים אסטרולוגיים שמתקיימים רק בנקודות ספציפיות – אבל אף אחד לא מצא עד כה מבנה כוכבים שמסביר את התופעה באופן מלא. כל תיאוריה אחרת – חותמות ביולוגיים, פעילות גיאולוגית, היפותזת הדיסקה – נתקלה בבעיה דומה. נוכחותה של האלה המשולשת היא התכונה הידועה היחידה שמתקיימת בכל אחד עשר העולמות ורק בהם.

כלומר, רק בהם ובנמאן-5. הנמאנים העתיקים – שלא הותירו מאחוריהם תיעודים היסטוריים, אמנות, כמעט שום רמז לקיומם – השאירו פסל של שלוש דמויות. אין שום הוכחה שאלה שלושת הצורות של מחזור החיים הנמאני, אבל ניתוח של שרידים מעטים שהשתמרו מעיד שזה אפשרי.

קל להבין למה הפדרציה הייתה נואשת למצוא כאן משהו – אפילו ניצוץ של קסם אקראי – לאורך כל כך הרבה זמן. אלפי מלומדים התרוצצו בו, מנתחים ומקטלגים, ולא מצאו בו ולו קווארק קסום אחד. עוד מבוא סתום בחקר מוצא המאגיה.

 

פסל ל'ורין היה מחוץ לאזור התיירותי, מוגן על ידי חוקי השימור, אבל ההרשאות שלנו אפשרו לנו להתקרב אליו. אם הנמאנים סימנו את הנקודה מסיבה מסויימת, נרצה לבדוק אותה. כרעתי על משטח המתכת והוצאתי את האינדיקטורים. פיזרתי את כל האחד עשר במרחקים שווים, מקפיד שהליבה שלהם תחשף לשמיים באופן מלא. עצרתי את נשימתי כשהפעלתי אותם בזה אחר זה-

כלום. החוגות לא זזו, שום צליל לא נשמע. אין אפילו מיקרו-ליידן של שדה מאגי על הכוכב. מאכזב אך צפוי. נוכל לסכם את זה בדו"ח כדי-

זה היה הרגע בו שמעתי נקישה של נפצר מאחוריי.

מתוך אינסטינקט, נשפתי את כל האוויר מריאותיי בבת אחת תוך ניתור לעמידה. הכישוף חסר המילים היה אמור לספוג את האנרגיה של להבות הפלזמה ולהותיר את הנפצר מרוקן, מה שיתן לי כמה שניות מכובדות ליזום מכת נגד. זה לא עבד, מן הסתם, כי הייתי רחוק שנות אור מכדור הארץ וכי להבות הפלזמה לא היו שם מלכתחילה.

"מכשפים! ידעתי!" אמרה בשביעות רצון והורידה את הנפצר, שהיה על מצב סרק. איכשהו לא הופתעתי לגלות שהדוברת היא המאבטחת שעיכבה אותנו בנמל החלל קודם לכן. "ומשני עולמות שונים, לא פחות. הנה משהו שלא רואים כל יום. מה אתם עושים כאן?"

"מכשפים יכולים לצאת מכוכבי הבית שלהם כמו כל אחד אחר." אמרתי בזעף. "אין לך עבודה לעשות?"

היא לא נפלה בפח. "הנהלים אומרים שאני צריכה לפקח על מבקרים חשודים. בדקתי ברשומות, ונראה שהחבר שלך הוא הוסטראני היחיד שהשתמש בדרכון פדרלי במאתיים השנים האחרונות?"

זה נכון. לוסטראן אין חושים אופטיים, אקוסטיים, מגנטיים, כימיים או קוונטיים מהסוג שיש לגזעים אחרים בגלקסיה – הם מתקשרים עם הסביבה דרך טלפתיה וחישת חומרים. מחוץ לכוכב הבית שלהם הם לא יותר מגוש עיוור של שרירים וקשקשים. דים היה צריך להיות מטורף בשביל לצאת לשוטט ביקום, גם אם הוא מצא אדם מטורף אפילו יותר שמוכן לחלוק איתו את חושיו דרך טלפתיה מלאכותית.

היא בדקה את האינדיקטורים. "מה אלה?"

"מכשירים למדידת שדה מאגי. כל אחד מתאים לעולם קסם אחר. אם אנחנו מניחים שהקסם מגיע ממקור משותף, לפחות אחד מהם היה אמור להגיב." עניתי בשם דים, ואז הוספתי: "פיתוח שלנו."

התבססנו על עבודות קודמות. תיקן דים, אבל היא לא שמעה אותו.

היא נראתה סקרנית. "זה מה שאתם עושים? מסתובבים ומחפשים עולמות קסם חדשים?"

"בין היתר."

השאלה הצפויה הייתה "למה?". מכשפים לעולם לא עוזבים את הכוכב שלהם, אפילו לא כדי להגיע לעולם קסם אחר. בין אם אתה חי באוטופיה הארצנית או באנרכיה האלימה של קלינג, כל עוד אתה מכשף, החיים נפלאים. שום דבר לא יכול לפגוע בך, מעט מאוד דברים יכולים להגביל אותך. אתה יכול לעצב את הסביבה בצלמך ודמותך וישאר לך זמן לנמנם עד ארוחת הצהריים. מחוץ לעולם קסם, אתה בסך הכל מישהו שכל שודד דרכים ינפצר בלי לחשוב פעמיים. אז למה, בעצם?

היא שאלה: "איך?"

דים ואני חלקנו רגע של הפתעה. היחידים שבאמת התעניינו אי פעם בשיטות העבודה שלנו, ולא רק בתוצאות, היו… טוב, אנחנו.

"טוב-" הצצתי בתג השם שלה . "-הנא. זה די פשוט. יש שבע תיאוריות מרכזיות לגבי מקור הקסם: שלוש הן הפופולריות ביותר, למרות שהן פסולת אסטרואידים שהפרכנו מאה פעם ומתבססות על נתונים מפוקפקים במקרה הטוב. חוץ מזה יש את התיאוריה הביומאגית של פנולא, שהיא לא מופרכת בפני עצמה, אבל הוא מתעקש שצריך להוציא לנו את האיברים הפנימיים ולנסות לעורר אותם חשמלית, אז אישית-"

שקט. אני שומע משהו.

היסיתי את הנא המבולבלת בהנף יד. נשכבתי על המשטח – מתכת מוליכה קול טוב יותר מאוויר – הצמדתי את אוזני וידיי, והתרכזתי ברעידות. העברתי לדים כל מה שיכולתי לחוש.

כעבור רגע זינקתי מיד על רגליי. "סיורית טארגנטית, ארבעה פמטו-פארסק מפה"

הנא הייתה המומה. "מה? כאן? לא יכול להיות!"

"עובדה." האופן בו דים מנתח שמיעה, בתור בן לגזע שמעולם לא נועד לנתח סוג כזה של קלט, מסתורי ומבלבל. הוא לא מסוגל להבדיל בין סוגי מוזיקה, אבל הוא לעולם לא טועה באפיון מנועים.

עברתי על הציוד שלי במהירות, מתפשר בסוף על מכשיר לייזר קטן. הוא נועד למדוד השראות חשמלית של קרקע, אבל לטארגנט הוא יגרום כוויות קלות עד בינוניות. על ארץ, מכשף עם נשק יהיה בדיחה מהלכת, אז מעולם לא טרחתי להשיג עם נשק אישי. עכשיו הצטערתי על כך.

"יש לך רחפת?"

"לא."

"את יודעת לירות בנפצר הזה?"

היא הסתכלה עליי כאילו אני אידיוט.

"אז בואי." אמרתי, והתחלתי לרוץ, מקפיד להשאיר את דים בטווח ראייה. היא באה בעקבותינו. 

בכל אחד עשר העולמות יש התפלגויות שונות של משתמשי קסם. אבל רק בטאר-דייאר, מקום מושבם של הטארגנטים, יש בדיוק מכשף אחד. הוא נקרא טאר, שבשפה המקומית זה משהו בין מלך לאל. זה, בקצרה, כל מה שאתם צריכים לדעת על התרבות המקומית. רק לעיתים נדירות טאר שולח את החיילים שלו אל החלל, אזור שהוא כופר רשמית בקיומו, וזה אף פעם לא נגמר טוב.

פני הכוכב היו מלאים מכתשים ותלוליות. הסתתרנו בתוך שוחה טבעית והתקדמנו בזהירות עד שיכולנו להשקיף על חללית הסיור שהוחבאה היטב. היא הייתה קטנה, גם ביחס לסיוריות אחרות. היא הייתה שחורה לחלוטין – מצופה במלואה בסופגי קרינה. לא פלא שהיא הצליחה לעגון באופן לא חוקי.

לא ידעתי שלטאר יש סופגי קרינה. הוא היה מוכרח לקנות אותם מצד שלישי.

טאר-דייאר סוחרת עם כוכבים אחרים? אבל אין לה מה להציע, אלא אם הסוחר נשאר לחיות על הכוכב, שם טאר יכול לתת לו כל מה שהוא יכול לחלום עליו בהנף יד. טאר מעולם לא אפשר לזרים דריסת רגל בטאר-דייאר: האם הוא בגד בעקרונותיו רק כדי להתגנב לכוכב ננסי לא מיושב?

מחוץ לחללית עמד טארגנט, במצבו הטבעי של חוסר תנועה. הוא הביט בחפץ שהחזיק, משהו כסוף שלא יכולתי לזהות. זה עורר את סקרנותי: טארגנט לעולם לא יעמוד על כוכב זר אלא אם כן יש לו סיבה טובה. למה הוא יצא החוצה? זה נראה היה ממש כאילו הוא-

"מה אנחנו עושים עכשיו?" לחשה הנא.

"לא מסלימים את המצב." לחשתי בחזרה.

"מסלימים? הם פולשים!"

"אנחנו לא יודעים מה המניעים שלהם, והם לא תקפו אף אחד עדיין. יכול להיות שפנייה דיפלומטית-"

התכופפתי. להבת פלזמה להטה מעל השוחה. צרחות קרב עלו באוויר. מובן שהם יכולים לשמוע אותנו. הם בחללית סיור, אחרי הכל.

"תוכנית חדשה." השלמתי. "דים, אתה נשאר כאן. אל תזוז."

אני יכול-

"נכון, אבל אני לא אוכל להשאיר אותך בשדה הראייה שלי. אתה תהיה בטוח כאן, אני אמצא אותך כשכל זה ייגמר."

דים נכנס בעגמומיות לגומחה סמוכה והתכווץ בה כמיטב יכולתו. אני שונא להשאיר אותו ככה, צופה דרכי בחוסר אונים, אבל הוא יהיה בסדר. "הנא, חפי עליי. אני מסתער."

"מה?"

"עכשיו!"

יצאתי מהשוחה ורצתי לכיוון החללית. הנא ירתה והסיחה את דעתו של הטארגנט בזמן שתקפתי אותו עם הלייזר שלי. זה הציק לו קלות, אבל הוא לא הצליח למנוע ממני לזנק ולתפוס את החפץ שהוא הפיל על הקרקע. הנא כיוונה ופגעה בו.

כמו שחשדתי… אבל למה? ולמה עכשיו? אלא אם כן…

המנועים של החללית התחילו לשאוג בנימה מבשרת רעות. ארבעה טארגנטים נוספים, חמושים, יצאו ממנה. כל צוות הסיורית, כנראה.

הם מפעילים את ההשמדה העצמית של החללית. הכוכב לא גדול מספיק בשביל לעמוד בזה.

הם נכשלו במשימה ולכן מפוצצים את העסק. קלאסי. הצצתי בשעון. "לא אם זה תלוי בי."

זה לא תלוי בך.

עמדתי מול ארבעה טארגנטים כועסים, ועשיתי את הדבר ההגיוני.

ברחתי כל הדרך חזרה.

מאחר שהייתי האויב החלש ביותר, ארבעתם רדפו אחריי. זה השאיר להנא הזדמנות להכנס לסיורית ולנסות לבטל את ההשמדה. הנחתי שהיא תנסה לעשות את זה, ומוטב כך: אף אחד לא רוצה להעביר את הדקות האחרונות לחייו בידיעה שגם צוות שלם של מהנדסים מיומנים לא יכול לעצור מנוע טארגנטי, שכבר עבר את ההתכה הראשונית, מלהתפוצץ לאלף עזאזל ולקחת פיסה גדולה מהסביבה יחד איתו. זה לפחות יתן לה משהו לעשות.

עצרתי, מתנשף, ליד הפסל. הטארגנטים השיגו אותי בלי מאמץ. הקרוב ביותר כיוון אליי את הנפצר באדישות מה: הוא ידעו שכל עדות לכשלון של המשימה שלהם, תהיה אשר תהיה, תמחק בקרוב כך או כך. לירות בי היה סתם משהו לעשות בינתיים.

ואז זה קרה.

הרחק מעל, דמותה השלישית של באד'ב הופיעה בשמי נמאן-5 בהבזק בוהק. התיירים קראו בקול את הגרסאות השונות שלהם ל"וואו!". כמה מהמינים הרגישים יותר לקרינה, שהצטיידו במסננים מיוחדים, עדיין הצליחו לראות את הגרסאות הקודמות, הדועכות, של הסופרנובה.

שלושת ההתגלמויות של באד'ב – הזקנה, הבוגרת וזו שרק נולדה – זרחו זו לצד זו סביב גלקסיית מאקה. שלוש הסופרנובות שהן אחת.

אחד עשר אינדיקטורים החלו לילל כמו מטורפים בו זמנית.

הרעש הפתאומי גרם לטארגנט להסס. לא יותר משנייה, אבל שנייה זה כל מה שהייתי צריך. הושטתי את ידי לעברו. סמל המהלומה זרח ביני ובינו באדום זוהר.

"גירו" אמרתי.

היצור, החליפה והנפצר התאדו לעשן חד מולקולרי. החברים שלו הביטו במחזה בזעזוע מוחלט. אני עצמי הייתי מבועת. זו הייתה גרסא אלימה מאוד לקסם שניסיתי לבצע.

למרבה המזל, נראה שלאף אחד מהם לא הייתה הכרות בסיסית עם הבעות אנושיות. עד כמה שהם ידעו, עשיתי את זה בכוונה ואני מוכן לעשות את זה שוב. לא ראיתי שוב סיבה לתקן אותם.

לקחתי לעצמי רגע לערוך בדיקה, כמו שעשיתי בפלנטות רבות ברחבי הגלקסיה. עצמתי עיניים, שאפתי לתוכי את נשמת הכוכב-

זה היה עצום, חזק הרבה יותר ממה שנתקלתי בו אי פעם. הקסם פה היה זר, מציע יכולות שמעבר להבנתי, אבל איכשהו גם מוכר מאוד. נתתי לו להתרגל אליי, לשכתב בזהירות את האינסטינקטים המאגיים. לא היה לי הזמן או התנאים ללמוד את הכוכב כמו שצריך, אבל זה יספיק לטריק או שניים.

מעגל של אש אדומה-צהובה התלקח סביבי על הרצפה. הבטתי באויביי, עיניי זורחות באורו של כוכב מתמוטט, ולא חששתי אפילו לרגע מהנפצרים או ההתכה או כל דבר אחר. זה מצחיק, איך אתה יכול להעביר שנים כיצור עדין ושביר שמנסה להתקיים תחת חוקים פיזיקליים שרירותיים ועוינים, ואז אתה פתאום נזכר: אה, נכון, אני מכשף. אני קובע את החוקים.

הם בהו בי, כמו קפואים בזמן, מוארים באדום. האם אצטרך להשמיד אותם? פתאום, לנוכח הכוח האדיר שהיה לי, זה נראה מיותר. תהיתי אם יש לי איזה קסם-

הנפצרים הושלכו כאילו הם בוערים. הטארגנטים התרחקו מהם ונשכבו על הרצפה בצייתנות.

מצמצתי, נסוג מהכישוף שניסיתי לבדוק. החזיון התפוגג.

"אתם תכנעו." אמרתי. לא כאולטימטום, אלא כעובדה פשוטה.

הנפצרים הושלכו כאילו הם בוערים. הטארגנטים התרחקו מהם ונשכבו על הרצפה בצייתנות. הם לא יעשו בעיות נוספות. הם לא יודעים למה אני מסוגל. אני לא יודע למה אני מסוגל.

מה הפעלתי הרגע?

 

ישבנו בפונדק, כשסיימתי לנסח את הדו"ח הראשוני שלנו לע'אלון ושלחתי אותו בדחיפות עליונה. הערכתי שיקח לדו"ח כמה שעות להגיע לבסיס מחלקת המחקר בטיגרדן ועוד כמה שעות עד ששמי נמאן-5 יכוסו בכמחצית מצי החלל הפדרלי.

בינתיים רק המוצב המקומי שמע על התקרית, ועל נמאן-5 הוטל עוצר צבאי בעיקר מתוך הרגל. חיילים הסתובבו בזהירות כה וכה, מקווים שאף אחד לא ישים לב לקיומם ומזעיפים פנים כשהתיירים שאלו אותם למה אסור להם לעזוב את הכוכב ומה קורה כאן בעצם. ההסבר הרשמי היה שנמנעה מתקפת טרור, אבל הפרטים היו עדיין מעורפלים.

עם קצת מסע אסטרלי מאולתר יכולתי לראות את החיילים לוקחים את הטארגנטים לזיהוי ותשאול, נהנים משיתוף פעולה מלא. למיטב הבנתי, הטארגנטים רגילים לכך שטאר הוא היחיד שמסוגל להשתמש בקסם ולכן, על פי ההגיון שלהם, אני הוא טאר והם צריכים לציית לי. הסיורית הושארה בינתיים כמו שהיא: צוות החבלה שבדק אותה הופתע לגלות שהיא הפכה לגוש אחיד של פוליאתילן מוקצף.

כשוסטראן בשדה מאגי פעיל מחליט שמשהו לא יתפוצץ, הוא לא מתפוצץ.

בזמן שישבנו, מוקפים תיירים נרגשים ומתלוננים, ניסינו להסביר להנא את התיאוריה שלנו, אם אפשר לקרוא לזה ככה.

התרבות המקורית של הנמאנים התפתחה תחת שמיים של סופרנובה משולשת. התופעה – סופרנובה שקורית בנקודות שונות על ציר הזמן – יצרה מערכת קסם שמאפשרת גישה לעבר ולעתיד.

הסופרנובה לא קורית בכמה נקודות על ציר הזמן. מחה דים. זו סתם אשליה פיזיקלית.

"זמן הוא אשליה פיזיקלית." אמרתי. ואז, כי וסטראנים גרועים ביחסות כללית: "אסביר לך אחר כך."

היכולת לראות את העתיד אפשרה לנמאנים לדלג על כל השלבים המשעממים של התפתחות הציוויליזציה ולהגיע במהירות שיא לסוף. עם מקסימום ידע טכנולוגי, הם הקדישו את המאמצים שלהם לפתרון הבעיה היחידה שהם לא יכלו לפתור: סופרנובה בסדר גודל כזה לא יכולה לזרוח יותר מכמה שנים. כשהיא תדעך בסוף, מערכת הקסם של נמאן-5 תדעך יחד איתה.

"אני מצטערת." אמרה הנא. "כל התרבות שלהם התקיימה רק כמה שנים?"

"מוזר שהם כמעט ולא השאירו חותם על הכוכב, נכון? אבל להשאיר חותם זה עבור תרבויות שמוגבלות בזמן. הנמאנים לא היו צריכים לטרוח."

הם לא יכלו לעצור את דעיכת הסופרנובה, אז הם חיפשו אחת חדשה. איך הם איתרו את המיקום הנוכחי של הכוכב? אולי באמצעים אסטרונומיים, אולי בהצצה אל העתיד. הם השתמשו בטכנולוגיה המתקדמת שלהם כדי להניע את הכוכב כולו למקום הנוכחי, בו סופרנובה תתרחש ועולם הקסם יתחדש.

ניתן לנחש מה קרה בהמשך. מרגע שהנמאנים עזבו את הכוכבים סביבם התקיימו, הם נכחדו באלימות ובמהירות תחת ידיו של יקום פיזיקלי ובלתי הפיך שהם מעולם לא חוו בעבר. סביר להניח שלא נותר מהם דבר כשנמאן-5 חנה לבסוף ליד מאקה, מחכה בסבלנות במשך עידנים עד שבאד'ב תתפוצץ.

הנא בחנה אותנו היטב. "זה סיפור נחמד, אבל זה רק סיפור. אין ראיות ש-"

היא עצרה, מצמצמת את מבטה. "אתם צפיתם על העבר, נכון? זה מה שעשיתם כשטיפלתי בניירת? אתם פשוט מתארים מה קרה."

"חלקית. נראה שאנחנו מוגבלים לתקופה בה נמאן-5 הייתה תחת הסופרנובה, וכמובן שאין לנו הקשר למה שאנחנו רואים, אבל אני חושב שחיברנו את הנקודות לא רע. מערכת הקסם הזו… מעניינת. עוד נצטרך לחזור ולבדוק אותה לעומק."

קמתי.

"לאן אתם חושבים שאתם הולכים?"

"לחללית."

עיניה נפערו. "לעזוב? עכשיו? אתם בעולם קסם חדש לגמרי! אין יצור אחד בפדרציה שלא ישמע על זה, לכולם יהיו שאלות!"

"ואני בטוח שינעלו את שנינו בתא קטן עד שנסיים לענות עליהן, אבל אלה יהיו שאלות טיפשיות ולא יובילו אותנו לשום מקום. הנה שאלות טובות יותר: כמה עולמות עם סופרנובות משולשות יש בתחומי הפדרציה? מה הקשר של יתר עולמות הקסם המוכרים לסופרנובה המשולשת? יותר חשוב, איך טאר ידע על כל זה?"

שלפתי את המכשיר הטארגנטי המסתורי מהאוויר, כבמעשה קסם, כי זה אכן היה. "בדקתי את זה, ואני משוכנע שזה אינדיקטור. את חושבת שטאר במקרה שלח לפה חללית סיור ביום של הסופרנובה, מרחק קפיצה מל'ורין, לראות מה קורה לאינדיקטור תחת כיפת השמיים? לא נראה לי. יש לנו מחקר לעשות, נתונים להצליב, בדיקות לערוך. אנחנו לא רוצים שכל צמרת הממשל תציץ לנו מאחורי הגב."

סיבה נוספת, שחלקתי עם דים בדממה: אנחנו נכנסים לשדות כבידה מסוכנים כאן. עד שלא נבין את ההשלכות של התגלית הזו, עדיף שלא יסתובבו מכשפים על הכוכב הזה לזמן מה.

אני ודים יצאנו מהפונדק. בחצי הדרך לנמל חשנו בלבול פתאומי וחזרנו חזרה. "את באה?"

הנא בהתה בי. "מה?"

"לא עשינו לפני רגע דיון שלם למה את צריכה לעזוב איתנו?"

"לא!"

קסם זמן. רשימת הניסויים שאערוך כאן כשהמהומה תדעך רק הלכה והתארכה. "אז הנה התקציר: גם אם נתעלם מכל החדירה שקרתה מתחת לאף שלך, הכוכב הזה עובר לאבטחת הצבא ולכן את תפוטרי בקרוב. את יכולה לחפש עבודה במקום אחר, אבל את לא רוצה לחזור להיות מאבטחת. זה משעמם ובהחלט לא החוויה הקוסמופוליטית שחלמת עליה. לא, מה שאת צריכה זו משרה נוחה, בשעות גמישות, עם תקציב נסיעות מופרך. נכון, דים נוחר-"

זה לא אפשרי ביולוגית.

"-אבל תוכלי לבקר בכל החורים הנידחים של הגלקסיה ועם קצת מזל נוכל להכניס את השם שלך לרשימות של מחלקת המחקר בלי שאף אחד ישים לב. את בעניין? אנחנו צריכים מישהי בצוות שיודעת להשתמש בנפצר, או בכל ציוד שדורש ידיים, האמת."

היא הרהרה עמוקות.

"את יכולה לדלג על החלק בו את מעמידה פנים שאת מתלבטת. אנחנו כבר יודעים את התשובה."

"בתנאי אחד." היא אמרה לבסוף, ניצוץ בעיניה.

"נו?"

"למה עזבת את ארץ?"  היא שאלה. "התשובה האמיתית, בבקשה."

הבטתי בה, ואז הבטתי בדים, ואז הבטתי מעלה. הכוכבים זרחו מעל: שמשות אינספור וביניהן כוכבי לכת, אסטרואידים, ענני אבק וחורים שחורים. באד'ב הייתה רק נקודה אחת ברקיע, ממנה נפרשו תיאוריות וקשרים שחיברו נקודות שונות ביקום המוכר, יוצרות קבוצות כוכבים שרק אנחנו יכולנו לראות. היו לי חמש תוכניות שונות איך לאפיין את הקבוצות, לנקוב בשמם ולמקם אותן במעגל מסודר.

"ולוותר על כל זה?"