המדריך למבריח החלל

"הלו, הלו מישהו שומע אותי? "  שאלתי בקשר בפעם המי יודע כמה, ובפעם המי יודע כמה לא קיבלתי אף תשובה.ככה זה כתקועים בחלל ובשניה שיש סיכוי קלוש ביותר שהרדיו יעבוד אתם מנסים אותו, או אפילו כשאין סיכוי ואתם סתם נואשים. 

אתם יודעים איך זה להיות תקוע בחלל, לבד לגמרי? זה בודד וחשוך ושקט, זה בודד כי המראתי לבד, חשוך כי הסיבה שנתקעתי היא שהמנוע הראשי הפסיק לעבוד, ייתכן שבגלל שלא ניווטתי הכי טוב ואסטרואיד קטןטן התנגש בי אבל במצב הנוכחי לא מחפשים אשמים.. בכל מקרה המנוע התקול לקח איתו את מקור האנרגיה המרכזי לתאורה והשאיר אותי לסמוך על מנוע משני קטן לגיבוי שמותיר נורה מהבהבת רוב היום,אז כן חשוך כאן ויש אווירה של  חדר כלא במדינת עולם שלישי נכשלת. אבל יותר מהכל זה השקט, אין רעשי מנוע, בעצם אין רעשים סטטים מהרדיו אין מוזיקה,רק דממה. 

והיא עוטפת מכל עבר, הנוף מהחלון חשוך ושחור גם כן וגורם לכבדות זל השקט לחלחל לכך עבר ולכסות אותי כמו שמיכה שחורה וקטיפתית . 

 

התיישבתי בכבדות על הכיסא ולא יכולתי למנוע מאנחת ייאוש קלה להיפלט לי, הבטתי החוצה מהחלון בוהה בעלטה שהקיפה אותי בשלושת השבועות האחרונים. יש לי עוד מספיק אוכל לעוד שלושה שבועות אבל כנראה אשתגע הרבה קודם,את זה אני כותב עכשיו, אבל מרגיש לי שלא יעבור הרבה זמן לפני שאני אתחיל לדבר אל עצמי, נשענתי לאחור בכיסא שהשמיע חריקה מבשרת רעות וביני לבין עצמי קיללתי מעט את החללית הזו וכל מה שבתוכה, בשביל מה עשיתי לה טסט לפני הטיסה הזו בוודאות הגורנקל הרמאי ההוא עבד עלי ובכלל לא בדק אותה, או סתם חיפף והעמיד פנים, אין לסמוך על גרונקלים רשמתי לעצמי זאת כהערה מנטלית, אז אני במסלול המהיר למוות משעמום רעב חשכה ובשלב מסויים קור וחמצן, המנוע הקטן יכשל גם הוא מהעומס, לכבות את המערכות פשוט לא מספיק . כן אני יודע, אני אופטימיסט נצחי שמעתי זאת גם בעבר .

 

למקרה ותהיתם מי אני אני אספר כרגע רק את מה שצריך לספר וכשאהיה על ערש דווי וודאי אספר לכם את השאר .

שם, חסוי, מקום לידה, חסוי גם כן. מה כן אני יכול לספר? 

מאיפה שאני מגיע הייתי נחשב לחכם למדי, הוציאו אותי להכשרה מיוחדת להפוך לטייס ואז קורס אסטרונאוטים. סהכ נהנתי מהחיים בזמני הפנוי הייתי שומע מוזיקה יוצא לשתות עד אובדן חושים ובדרך כלל מוצא בחורה לחזור איתה הביתה, לא צריך היה יותר בחיים. הכל התחיל להתפקשש אחרי כמה משימות , הראש לא עובד אותו דבר אחרי זה ואתה מתחיל לפקפק בכל מי שמסביבך ולכן עשיתי את המעשה הלא ראוי והמאוד מפוקפק וערקתי יחד עם אחת החלליות היותר חדשות דאז,אופס ייתכן וניתן להגדיר זא. כגנבה , החללית הייתה חדשה דנדשה אז וכיום היא על סף התפרקות ובעצם מקור לאכזבות גדולות. אבל בשנות התהילה שלנו אני והחללית שלי הפכנו לשם שנלחש בגנאי, לשם שנלחש באפלה, היית צריך הברחה של חומר טוב מכוכב דנואי? בלי בעיה !

אנשים שרצו להגר לא חוקית לכוכבים אחרים, מוזמנים לעלות על הסיפון בהקדם. 

כל מעשה גניבה והברחה אפשרי עברו איתי פה והזמן עבר בטוב לפחות הסיוטים פחתו , ראיתי כל כך הרבה מקומות שאני כבר לא זוכר את השמות של חלקם, אבל כל העולמות אותו הדבר יש יצורים תבוניים, יש אנשים מפוקפקים, יש בחורות ויש מה להבריח, וככה ביליתי לי את החמש שנים הבאות. עד שהכל השתנה, אתם יודעים איך זה, פושע חוזר למוטב רק בשביל אהבה ,ואהבתי אותה עד עמקי נשמתי, לרקינה שלי, גם כיום כשאני עוצם את עיני אני יכול לדמיין את ידי מלטפות את שיער המשי הערמוני שלה, לשמוע את צחוקה ולהריח את הניחוח האביבי שהיה רק שלה. וכמובן שלאדם שפל שכמותי לא הגיע אושר שכזה והיא נלקחה ממני ואני איבדתי את זה, כל מי שהייתה לו יד בדבר כבר לא איתנו ואני? אני רק רצית להחזיר אותה אלי.

 

וככה זה, הגעתי להיות תקוע בחללית עתיקה, בלי אף אחד שירצה להיות איתי או לארח לי לחברה בלי אור ובלי חשמל וזה נראה לי השלב שאיבדתי את זה באמת, כי הרי הלו אני מדבר אליכם ואתם בכלל לא קיימים מבחינתי.

בכל מקרה הסתובבתי להביט החוצה מהחלון ( למרות החושך עדיין אפשר להבדיל מה החושך בפנים ומה החושך בחוץ) וההזיה שלי המשיכה כי לנגד עיני ראיתי פס אור כתום צר, צחקתי לי קצת כי זה בבירור סימן שהסוף קרוב, הפס התרחב וקיבל גם גוונים של צהוב וורוד ולנגד עיני התקיימה הזריחה הכי יפה ביקום כולו, שמש שמנמנה ועגולה החלה לחצות את פני הרקיע, ואתם יודעים מה זה אומר? 

זריחות של שמשות אפשר לראות רק ממקום אחד, וזה כשיש כוכב לשמש לזרוח בו, זה אומר שבדרך נס נסחפתי בשבועות האחרונים לנקודה כלשהי שקרובה מספיק לכוכב לכת כלשהו שאוכל לראות זריחה. מסקנה: הידד ניצלתי!

לפחות חלקית כי עדיין יש לחשוב איך לבצע נחיתה טובה כשאין מנועים לביצוע המשימה. בזמן שהרצתי אפשרויות שונות בראשי הקודח השמש המשיכה לעלות וחשפה לנגד עיני את הכוכב שיהפוך לבית שלי עד שאצליח לתקן את גברת חללית שלי, היו מקורות מים, אפילו כחולים (זה סימן טוב מאוד כי היו כוכבי לכת עם מים בצבעי חום עכור שהיו נחשבים לנקיים, ותמיד עוררו בי חלחלה קשה) היו שתי יבשות גדולות ואחת קטנה יותר מכוסה כיפה לבנה של קרח ושלג, להתרחק ממנה בהחלט. התמקדתי בשתי היבשות האחרות מלאות העצים או מדבריות, קשה היה לי לזהות מרחוק, אחת מהן נראתה מושכת יותר אבל שמתי בינתיים לב למשהו שהתחיל קצת להפריע לי, לא הייתה אף עיר שיכולתי לזהות, שום סימן לזיהום, או חשמל או אוכל מטוגן טרי וטעים, מצד שני זו יבשה שאני יכולה למצוא בה אוכל ולא למות והרי אני הפכתי להיות מבריח ידוע לשמצה בזכות יכולות ההעזה שלי גם מזה איכשהו אני אצא.

מצאתי נקודה קטנה שהחלטתי שהיא תהיה נקודת הנחיתה שלי ועכשיו הגיע החלק המאתגר באמת, להבין איך לנחות בגרוטאה המעופפות שאני כלוא בה, בדקתי כמה כוח נשאר לי בשני מנועי הגיבוי, לא מספיק כלל וכלל  כדי להרתיח מים אפילו בטח לא כדי לנחות לאחר מכן עשיתי ניסיון נוסף להפעיל את המנוע המרכזי- שלא עבד כמובן, ופה חברי הדמיוניים הגיע הזמן להפעיל את תותחי החשיבה הרציניים שלי, בינתיים חיממתי לי מנה שאמורה הייתה להיות תפוחי אדמה ושניצל אבל יותר דמתה לעיסה לבנה שייצגה פירה ועיסה נוספת שייצגה שניצל, הטעם היה סביר אבל בקרוב אולי יהיה לי משהו דומה לאכול שעשוי מחומרים אמיתיים. מחוזק במחשבה הזו נזכרתי פתאום שאת אחד מהמשלוחים שלי הברחתי בחלקו ( כן אני יודע לגנוב מגנבים זה ממש שפל אבל הסחורה הייתה כל כך טובה שלא יכולתי להתאפק) ויש לי כמה בטריות ארקניות , ולידיעתכם בטריות ארקניות מסוגלות לספק חשמל לעיר שלמה לשבוע ולהגיע לחצי מהיכולות שלה. זה אומר שאני אוכל להשתמש בהן לנחיתה ואולי אפילו יישאר לי מעט מהן למקרה הצורך, באסה שלהפעיל חללית גוזל כל כך הרבה אנרגיה ומשאבים ולשאלתכם, כן בגלל זה לא השתמשתי בהן עד עכשיו פשוט זה לא מספיק כוח להתנעת על חלל ויכולתי לשרוד על המנוע החלופי בסוף יש לי ראש של שורד ואני לא אבזבז משאבים לחינם.

 

יצאתי מיד לעבודה, הלכתי לחלק האחורי של החללית ששימש כחדר אחסון/ הברחה ופשפשתי בין ארגזים שונים שהכילו ציוד מסוגים שונים, די ידעתי לאן אני מכוון כי כבר עשיתי את הפשפוש הזה מספר פעמים מאז שנתקעתי במטרה לנסות למצוא מוצא, ספירת מלאי לא מתוכננת חחח צחקתי לעצמי ( יאפ סימני שיגעון מגיעים) כעבור עוד כדקה שלפתי בקול ניצחון את הבטריות הארקניות, היו לי חמש במספר כל אחת מהן בגודל של טלפון סלולרי מעוין הן זהרו קלות, סימן חיובי ביותר שמצביע שהן טעונות ומשם ניגשתי חזרה לתא ההמראה פתחתי את הצוהר ברצפה וירדתי למנוע הבוגדני שלי, לא אלאה אתכם בתיקונים הטכניים שבוצעו ולא אספק לכם חומר טוב למקרה ותהיו מעוניינים אי פעם לגנוב מנוע או את החללית שסוחבת אותו רק נגיד שכארבע שעות ושלושים ושמונה דקות לאחר מכן הצלחתי לחבר בהצלחה את הבטריות בצורה שלא תגרום לפיצוץ טוטאלי. עדיף לעשות טסטים בדרך כלל אבל פה זו לא הייתה אפשרות ובפועל תמיד הפעם הראשונה היא ההכי טובה, אם אתם יודעים למה אני מתכוון. 

התישבתי מול ההגאים, מדכא בגבורה את ההתרגשות שגאתה בי,כי עם כל הכבוד לחללית הזו אני כבר מת לרדת ולהשתין על אדמה וללטף איזה עץ, התנעתי, חיכיתי רגע והללויה זה קרה אורות התחילו לפעול וקול זמזום נשמע מהמנוע, בחיים לא שמחתי כל כך לשמוע קולות זמזום, כיוונתי את החללית לכיוון הכוכב החדש שנחשף אל מולי והאצתי בזהירות כדי להתקדם בעודי מלטף בעדינות את ההגאים הדבר המשמח ביותר קרה והתקדמתי, לפרוטוקל יאמר שברגע זה הנפתי את ידי באוויר בתרועת ניצחון שלוותה בשאגת אופוריה, עשיתי את זה עכשיו רק שזה ישרוד את הנחיתה, טפחתי בחיבה על הגרוטאה שלי במטרה לעודד אותה להמשיך לעבוד, מטר אחר מטר התקדמנו מטה בקצב גובר, האטמוספרה קרבה אלינו ושרדתי אותה, הכל המשיך לתפקד בצורה חלקה ולמרבה השמחה נחתתי בחלקה שסימנתי.

 

אחרי כמות ימים שאני אפילו לא יכול לספור, הורדתי את כבשן הירידה ואוויר מתקתק מלווה בניחוחות של אדמה מים וצמחים הגיע אלי, שאפתי נשימה עמוקה, נהנה מן הניחוח המתוק של הישארותי בחיים, עכשיו רק נותר לי לתור ברחבי כוכב הלכת הזה, בתקווה אולי אמצא איזו עיר נסתרת ביער אבל כבר מלמעלה הבנתי שמצאתי את כוכב הלכת היחיד בגלקסים שמשום מה איש לא אייש אותו עוד, מלבדי, עכשיו, אני אפילו יכול להעניק לו שם, רק בשביל הקטע. 

ירדתי מהחללית והתחלתי להסתובב ברחבי היער, לבשתי מגפיים גבוהים ושרוולים ארוכים לכל מקרה מה שחסר לי זה לקבל הכשה או עקיצה מאיזה יצור לא ידוע בכוכב לכת הזה, בשעות השיטוט שלי מצאתי פירות שונים ( שגלאי המזון שלי אישר שהם ראויים למאכל) איתרתי דמויי למורים בעצים ומספר זוחלים עם הרבה יותר מידי רגליים על הקרקע אבל לא היה אף לא שמץ של סימן לעוד משהו פה. חזרתי לחללית לקראת ערב עם ארוחת הפירות שלי ופתחתי את אחד מבקבוקי הוויסקי האחרונים שנותרו לי, אין כמו לשתות לאחר הינצלות חלקית, טיגנתי את הפרי שהזכיר לי מנגו ומיץ עסיסי נטף ממנו בזמן שליקקתי את האצבעות חד משמעית אחת הארוחות הטובות בחיי. מחר יום חדש אמרתי לעצמי, אני אתור את המקום הזה ואמצא דרך לצאת מכאן ! 

 

חודשיים לאחר מכן

חשבתם שאני אצא מהכוכב הזה ציק צק הא? פתטים שאתם. אז הסתובבתי פה איזה שבועיים עד שהבנתי ששום כלום לא נמצא פה, ואחרי התקף עצבים אחד או שניים החלטתי שאין מה לעשות אלא הם חיי עכשיו, יש פה שפע מזון מהטבע ואפס אנשים שרוצים להרוג אותי, צריך לזכור את הצדדים החיוביים .. אז אימצתי לי אורך חיים פשוט יותר אני קם בבוקר דג דגים צד קצת אוכל מלקט פה ושם ושאר היום יושב ומתפנן ויודעים מה ? זה לא רע בכלל, אני לגמרי יכול להתרגל לאורך חיים הזה, אפילו אני חצי אימצתי את אחד דמויי הקופים פה שבא לבקר אותי וגונב לי קצת אוכל פה ושם. הספקתי לקרוא ספרים, לתקן דברים בחללית לנקות אותה, כמות הטינופת של שנים של שימוש היא מדהימה. אפילו בניתי לי בקתת חוף שאני בא לישון שם שנת צהריים פה ושם, בגלל שאין איש מלבדי פה ואני גיליתי את הכוכב נתתי לו גם שם, לרקין, לזכרה של לרקינה שלי. נראה לי שלא נתראה יותר מצאתי את נחלת המנוחה שלי, השער לחיים רגועים ונטולי דאגות. אז ביי תודה שליוותם אותי. נופפתי לכם גם לשלום כי אני יודע שאתם לא רואים באמת .

 

מאוחר יותר באותו היום 

לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל, זהו אם הייתי צריך עוד הוכחה ניצחת לעובדה שהיקום שונא אותי וצוחק עלי זה היה זה, אחרי שנפרדתי מכם ובעצם מכל היצורים החיים שלא חיים על לרקין הלכתי לשנת צהריים מרגיעה יחד עם הקוף שעקב אחרי, והתעוררתי ללא אחר מרעש מנועים מחריד, כל החיות ביער הצטרפו והקימו קול זעקה או נסו על נפשם, אף אחד לא רצה לתת לי את זמן המנוחה המאוד נחוץ שלי, רטנתי על המהומה אבל לא יכולתי שלא לצאת ולראות מה פשר העניין, והנה מרחפת לה לכיוון הים הייתה חללית פי חמש מהגודל של הגרוטאונת שלי, אז ביי ביי כוכב פסטורלי שהוא רק שלי, הם גם בבירור ראו שאני שם ,באזור ובטח באו לצוד אותי (אני איש מבוקש מזכיר לכם), רצתי במהירות המירבית שרגלי השמנמנות וחסרות הכושר היו מסוגלות לשאת אותי לעבר החללית שלי וקפצתי פנימה במהרה, ניסיתי להדליק את המנוע , והנה נס , הוא נדלק , מכשירי הקשר צפצפו אבל שום מילה לא נשמעה מהעבר השני.

ליזום וליצור קשר? לקחת את הסיכון הזה? כי בסוף לעזאזל עם כוכב הלכת הנטוש הזה, על מי אני עובד, אני רוצה לחזור לציוויליזציה איפה שאני יכול לרמות לגנוב ולחיות על אוכל מעובד ולנשום אדי דלק מצחינים.אבל מה אם הם ראו אותי ולא שלחו הודעה בקשר כי הם צדים אותי? שווה להסתכן כל כך? 

בעודי מהרהר ביני לבין עצמי בדילמת הקשר ובכל השלכה שמתלווה לכך, שכני החדשים חסכו לי את המשך ההתלבטות., נראה שהם לא הסוג הפטפטן כי טיל קטלני ביותר נשלח מהם לעברי, מסקנה – לעולם אל תבטחו בזרים, גם אם יש להם מעבורות חלל שוות ממש.

אף מבריח שמכבד את עצמו לא מצוייד במספר נשקים מסויימים, כמו הגנה נגד טילים, ולשמחתי הרבה מאוד המערכת הספציפית הזו עובדת ולא דורשת יותר מידי אנרגיה, שיגרתי יירוט, ובו זמנית החלטתי להתעלם מקבלת הפנים הלא מזמינה שלהם וצרחתי בקשר " עצרו ברגע זה את היריות!!! בואו נדבר!!"

רעשים סטטים נוספים נשמעו מבעד הקשר ולבסוף מענה בקול חורקני ומורט עצבים ענה לי " לא תודה, אנחנו לא מעוניינים בשיח" וכאילו כדי להדגיש את כוונתו טיל נוסף שוגר לעברי בשנית.

שגם אותו  כמובן יירטתי בהקדם בליווי כמה מהקללות היותר עסיסיות מהארסנל שלי, לחללית מולי בבירור יש יותר כוח וציוד ממני, וזה לא שאני יכול לברוח מהם אני מטרה נייחת, ולכן עם כמה שהנושא הכאיב לי בלב ובכיס החלטתי להפעיל את נשק יום הדין שלי – שוחד.

" אני מוכן לקיים משא ומתן, יש לי מידע שימושי, וכאות לכוונותי הטובות אני אתן לכם פיסה אחת ממנו חינם"

שתיקה נוספת השתררה, ככל הנראה סקרנתי אותם?

3 טילים נוספים שוגרו לעברי " באמתת אתם מגזימים!!" צעקתי לעברם, יירטתי אותם גם,עכשיו גם אגלי זיעה כיסו את מצחי, אין לי עוד הרבה אפשרויות יירווט, עוד שניים שלושה שכאלה וקאבום עבדכם הנאמן לא יהיה פה.

קול צווחני נשמע בקשר " טוב נו, מה המידע" 

יש מענה מצויין, המידע שיש לי הוא השימושי ביותר בגלקסיה כולה, ולמרות שמעולם לא תכננתי לחלוק אותו, לא שווה למות ולקחת אותו איתי לקבר

"אני יודע איפה האוצר של קפטן טפלין"

מאחר ואתם כנראה לא יודעים, טפלין היה אחד הגנבים הטובים ביקום, האוצר המדובר שלו יכול להספיק לכלכל מספר כוכבי לכת למאות שנים, אנשים חיפשו אותו במשך עשורים רבים לאחר מותו אבל איש לא ידע ולא היו יותר מידי רמזים בנושא, ולכת אפילו שבריר מהאוצר הזה יכול להתאים לכל אחד ואחת ברחבי הגלקסיה כולה, אין יצור תבוני אחד שלא ירצה חלק מעושר המופלג הזה.

חיכיתי בציפייה לתגובה, הרגעים נמרחו באיטיות מחרידה.

"יש לך הוכחה" שאר אותי הקול בצווחני בנשימה עצורה.

חיוך זדוני התפשט על פני, תפסתי אותם עכשיו, ואני ידעתי את זה והם ידעו את זה.

"כן"

 

לאחר חילופי דברים קצרים נוספים סיכמו שניפגש בקרחת יער נטרלית בין שתי החלליות, לקחתי את ההוכחה שלי ובדמדומי האור האחרונים יצאתי לפגוש את אויבי או חברי החדשים. חמישה מהם כבר חיכו לי בקרחת היער, כל אחד מהם בבירור מכוכב לכת אחר, הנשקים שעליהם והלבוש שלהם הצביעו שהם ללא ספק חבורה של פורעי חוק ערמומים שהגיעו ללרקין שכוח האל הזה במקרה לגמרי.

הם לא פתחו בדברי נימוסין וברגע שהם ראו אותי האמצעי מבינהם נפנה אלי " תראה לנו " הוא דרש.

"תשבעו לי שאחרי שאראה לא תנסו לחטוף לענות או להוציא ממני את המידע בכוח, נקיים משא ומתן" תאמינו או לא אבל לשבועות יש כוח עצום בעולמנו, סוג השבועה שאני ביקשתי מלווה בכוח קדום שאם מנסים להפר אותו פוגשים סוף מר, הם הביטו בי בעין בוחנת והנהנו " אנחנו נשבעים שאם ההוכחה שלך תאומת לא תנסה לחטוף לענות אותך או להוציא ממך את המידע בכוח" 

הכנסתי יד לכיס, הוצאתי משם מטבע והפנתי אותו אליהם כדי שהם יוכלו לראות אותו, הם התקרבו לבחון אותו, לאחר מספר רגעים עיניהם נפערו בהלם.

"מה אתה רוצה תמורת המידע?" 

השארתי את פני נטולות הבעה, אני יודע שהם יתנו לי הכל תמורת המידע הזה, אסור לי להתנהל פה בקלות ראש.

"קודם כל תתקנו לי את החללית שאוכל לעזוב את הכוכב הזה, אתם לא תספרו לנפש חיה על המיקום, ו95 אחוזים מהאוצר הם שלי, והאמת לא תוכלו פשוט לקחת את זה איתכם במילא, וכמובן שאתם לא תפגעו בי או בכלי תחבורה שלי בשום צורה שהיא, נראה לי זהו"

" 80 אחוז מהאוצר יהיו שלנו, וזה נדיב"

" 90 אחוז שלי או שאני לוקח את הידע איתי לקבר, וזו ההצעה האחרונה" 

ידעתי שאין להם ברירה אפילו שריר מהאוצר הזה שווה הכל, פשוט הכל.

"אנחנו מסכימים" כל החמישה ענו לי פה אחד.

 

החללית שלי תוקנה לחלוטין, אני נאלץ לעמוד בהסכם שהתחייבתי אליו, חמשת חברי החדשים עולים איתי לסיפון,שקלתי להתנקש בכולם ולברוח אבל השבועה כובלת אותי לא פחות מאותם. 

לפחות הצלחתי להכריח אותם לשים כיסוי עיניים ולא לרחרח מסביב בזמן שאני מנווט, המראנו שעות .

נחתתי , ויצאנו מהחללית אל תוך מערה תת קרקעית שבקצה שלה יש דלת פלדה עצומה, התקרבנו אליה לא היה לה מפתח אבל כבר ידעתי מה הדרך להיכנס לשם, החברים שלי ניסו להציץ בזמן שקירבתי פריט מסתורי שלא אגלה גם לכם מפאת סכנת גנבה עולמית והדלת הגיבה אליו ונפתחה בליווי קול אוושוש חרישי.

עוד מפני שנכנסו אור זהוב מהאוצר פרץ מהדלת, שותפי לפשע נכנסו ביראה לחדר, ערמות של מתכות, זהב אבנים טובות מכשור מיוחד גלשו מכל עבר מפת הדלת ועד איפה שהעין יכלה לראות ועוד.

למרבה ההפתעה שאר החלק בעסקה עבר חלק, ביצענו חמישה טיולים נוספים לשם כשבכל אחד חברי ממלאים את החללית עד קצה יכולתם ועדיין שביב מהאוצר לא נעלם, ואז הם נאלצו לחזור אל הספינה שלהם ולעוף מלרקין. אני יודע שעכשיו כשהם יודעים על זה הם ינסו לחזור אולי אפילו יש להם מכשירי מעקב שהם ניסו להבריח אבל אני לא מצאתי אותם ותאמינו לי יש לי ציוד מהטובים בעולם.

אחרי שהם בוודאות התעופפו להם ירדתי מהחללית והלכתי בלרקין בערך כשעה, הגעתי למערה ופתחתי את הדלת שבה אל חדר האוצרות, חשבתם שבאמת טסתי לכוכבים אחרים או מקומות אקזוטיים? לא ולא, להגיע ללרקין הייתה ברכה לא צפויה, לא פלא הכוכב הזה לא מופה מעולם הוא היה שייך לפיראטים שמילאו אותו באוצר הענק ביותר ביקום, בפועל כל מה שמתחת לפני השטח זה אוצר על גבי אוצר על גבי אוצר.. ואני הצלחתי למצוא את זה לגמרי במקרה, התקלה בחללית שלי הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי מעולם. הבטתי בתאווה באוצר שהוא רק שלי עכשיו, ויש לי איך לשמור אותו איתי לעד, חזרתי לחללית שלי עמוס בכמה פריטים והתכוננתי להמריא למחוזות חדשים, עכשיו העולם צריך להתכונן, כי עכשיו אין מי שיעצור אותי מלהשתלט על כולו.