מאת: כשהתעוררתי כבר הייתי מחוץ למים. השמש, איליה הייתי חשוף עכשיו יותר מאי פעם, כמעט ו"טיגנה" את קשקשי הסנפיר שלי (אז לזה הם מתכוונים, אותם תל אביבים מזדיינים, כשגולשים לנו על הרעפים ומדברים על "החום של ישראל"). היא חצתה את …
מאחורי הסמטאות והפעמונים
מאת: אי שם במרכז פתח תקווה, בין בניין העירייה לשוק – במקום שעל פניו חולפים אינספור פרצופים מידי יום, בדרך ללשכת התעסוקה או לדואר המרכזי – אני מבחין בבניין המוכר והאהוב. הבניין בו חייתי והתבגרתי מאז הרגע בו הגעתי לגיל …
למה כובע
מאת: כל קשר בין עלילת הסיפור לבין אירועים שהתרחשו במציאות הוא מקרי בהחלט גם פה למעלה קוראים לי עדיין אדיסי. המלאך אדיסי. למה, שאלתי, למה כובע, ענה לי בבדיחות הדעת המלאך גבריאל, כשחיוך על פניו. כתשובה לשאלה זו הוא גם …
לנדוד, בכדי להישכח
מאת: אֶברוֹן הידק את מעילו נגד הרוח והמשיך לצעוד בראש מורכן, למרות שהרוח עשתה מאמצים מיוחדים למנוע ממנו להתקדם. הוא צעד במורד ההר, דוחק את רגליו באדמה, והציץ מעל לצעיף שכיסה את פניו אל האור האדמדם מקדימה – הוא הגיע …
לגעת באנגליה
מאת: "הדג לא טעים! זה אף פעם לא מצליח לך. אז מה אם היית במטבח מחמש, ארוחת ערב היא בשבע, את יודעת שככה זה בבית שלנו, גם עכשיו, לא מעניין אותי מה קורה מחוץ לבית. הילדים צריכים שיגרה ברורה ומסודרת. …
לא בית
מאת: הנורה האדומה מהבהבת. הבהוב איטי ועיקש, אך ללא ספק הבהוב. מרשל מוזס פרומתיאוס, שחמש שנים בחלל הקהו מעט את הרפלקסים המחודדים שלו, קופץ באחת מהמיטה שלו, ומביט לא מאמין בנורה הזו, שדלקה באור אדום יציב בכל יום ויום במסעו. …
טעות אנוש
מאת: הדבר הראשון שנפגע היה האוויר. החללית הדפה אותו מדרכה בבעיטה כמו דלת ברים במערבון ישן. היא נחתה מולי על הקרקע, רומסת קן נמלים הומה ומספר עשבים שוטים שצמחו שם עד עכשיו. עמדנו אחד מול השנייה בבועת הוואקום שנוצרה מהדף …
טל הלילה וזיו היום
מאת: אני לא מצאתי מכונת זמן זמינה ולכן פניתי למטפלת. המטפלת לא שלטה על המרחב והזמן, היא בקושי שלטה על הכאוס בביתה אך הייתה לה היכולת המשוכללת להניע נפשות על פני מפת החיים כאילו היה קנבס מתוח לרגליהם. זו הסיבה …
טוויטי
מאת: קאסוטו שכב על המיטה שלו, אפשר להגיד שהוא חלם חלומות שכל בן 16 חולם. אבל זה היה מקרה מעט שונה כי מולו הוא ראה את מלי, השכנה בת ה-17, היא הביטה בו וחייכה. הסרבל הכחול ולאורכו פסים אפורים הדגיש …
חרבו של מארס
מאת: אומרים שלאל המלחמה חרב, אותה מעניק למנהיג שהוא מוצא כראוי לאחוז בה. האוחז בחרב לעולם לא יובס בקרב, כל עוד האל לצידו, כל עוד החרב בידו. האוחז בחרבו של האל יוביל את אנשיו לעושר רב. הוא יוביל את סוסיהם …
נגישות
