סוף סוף, אחרי שנים רבות של ריחוק, סוחר החלל הצנוע פִינִיק אלטראינוֹס שב למולדתו. הוא הנחית את הגרוטאה הקטנה שנהג לקרוא לה חללית במנחת רחב הידיים שליד העיר, והביט במבנים הגבוהים שזהרו בלילה באור רך, דומים בצורתם לקונכיות אדירות ממדים. …
סוף סוף, אחרי שנים רבות של ריחוק, סוחר החלל הצנוע פִינִיק אלטראינוֹס שב למולדתו. הוא הנחית את הגרוטאה הקטנה שנהג לקרוא לה חללית במנחת רחב הידיים שליד העיר, והביט במבנים הגבוהים שזהרו בלילה באור רך, דומים בצורתם לקונכיות אדירות ממדים. …
ספארק סיים להחליף את מנגנון האיטום בגזרה 3 של תחנת הכוח. למזלו, הוא איתר הפעם את דליפת הקרינה ממש בתחילתה. אחרי קרוב לעשור בתפקידו כאחראי תחזוקה ראשי הוא כבר הכיר בעל פה את האזורים המועדים לפורענות. למרות יעילותו של מחולל …
פרק 1 שמו היה Q18X75604, ובשם זה ייזכר בכל המרחב עד קץ כל הימים. המדען איתו נפגש – נקרא P34L61289. וגם הוא ייזכר. כמובן, שאף אחד מהם לא ידע מהם העתידים האפשריים, ולאיזה מהם יתפצל אירוע נחיתתה של החללית, באותו …
עדי אומרת שהכוכבים לא שווים כלום. שהם לא פרס אמיתי בכלל, ושאם המדריכים רוצים לעודד את הילדים להצטיין הם צריכים לתת להם משהו עם ערך, לא מדבקה עלובה בצבע זהב ליד השם. אבל לעדי יש רק 17 כוכבים. יכול שהיא …
סוף פורים, כ"ז בשבט היי. קוראים לי צ'רלי ואני כוכב בן 12!! אני מקים עיתון בית ספר, ואני כבר בכיתה כוכ (כיתה ו'). אני גר ברחוב הדובה הגדולה בשכונת שביל החלב. זה נמצא היישר בחלל. ככה זה נראה ברחוב הדובה …
הזר ישב מול השריף והעביר חתיכת מקל קינמון לעוס בין אצבעותיו הזריזות. "אז למה אתה כאן, באלבסטר?" השריף לא הרים מבטו מערמת כרזות מבוקשים, מנסה למצוא את פני הזר באחת מהן. "רק מים," אמר הזר. קולו יבש כמו החול שבחוץ. …
הציוד הרפואי כבר היה מוכן במרכז הפלנטריום. האור היחיד שהיה בחדר הגיע ממנורות כיווניות, הן תוכננו במיוחד כדי להאיר את מרכז החדר בלי לפגוע במקרנים של הפלנטריום. בצד נמנם מול המחשב הטכנאי התורן. טאק, טאק, טאק. הטכנאי שמע צעדי ריצה, …
השמיים היו לוח ענק של קטיפה שחורה, מבריק ומרוחק, מלאים בכוכבים קטנים ונוצצים. כל כוכב היה כמו פיסת זהב שהושלכה לתוך הלילה, משאירה אחריה זוהר רך ומסתורי. בין הכוכבים נדמה היה שהריק הגדול בולע כל דבר, מתמלא בזוהר חיוור שמוביל …
כשהייתי בת חמש, אבא הראה לי לראשונה את הכוכבים דרך טלסקופ ישן שהציב על גג הבניין. אני זוכרת את הציפייה כל אחר הצהרים, שישוב מהעבודה, את דלת העץ שהפרידה בין הד-חדר-המדרגות בקומה החמישית לבין השקט והרוח בחוץ. אני זוכרת בלחיים …
"שמך הוא מאליון?" שאל פקיד מתוסכל שהיה נראה אבוד בתור הר הניירת שעל שולחנו. המחשבים קרסו באותו יום והוא היה מוכרח לצאת מהמשרד לפני השעה ארבע אחר הצהריים. הגברת בשיער הירוק, החלק והמבריק שישבה מולו לא סייעה לו במלאכתו במידה …