מאת: יוסי ברגר אין לי ספק שמשהו גדול הולך לקרות. לפני כמה זמן הסתובבתי כהרגלי ברחובות ולא ידעתי אם אלך לישון רעבה או שבעה. פתאום, עצרה לידי מכונית, מתוכה יצא איש גדול, לבוש במדים לא מוכרים, ואסף אותי לתוכה. הנהג …
יום המשפחה
מאת: מור אסאל הכל התחיל בגלל יום המשפחה. מה היה קורה אם היא לא הייתה שולחת את רועי לבית הספר ביום השישי ההוא? אם היא הייתה נכנעת למניפולציה שלו ומשאירה אותו בבית? החיים של מי היו משתנים ככה? לא שזה …
ידידו הטוב
מאת: צביקה גיא זמזום מנוע מרוחק ניקב את מסך שנתו נטולת החלומות, ומשם פעפע והתגבר הרעש כזרזיף ההופך לשטף, עד שהציף את הכרתו, חודר את סכר התודעה. אוזנו השמאלית התרוממה קלות לחידוד השמיעה. הרעש התגבר, כן, זה בפירוש יכול להיות …
חתול שחור
מאת: מיכאל רון קדר זאביד הפיל את המכחול והצמיד את פלטת הצבעים שלו לחיקו כאשר הוא ראה אותו. הוא עמד שם, לא מוטרד כלל מהקור, השלג או הרוח. מביט היישר בעיניו. חתול שחור. זאביד מעולם לא ראה אחד במו עיניו– …
חץ
מאת: יובל קרואני זה היה בוקר נוסף שבו מימי התעוררה אחרי חלום נפלא וארוך, שבו היא מסתובבת בעולם בוהק מלא שבילים. היא לא זכרה לאן היא הלכה, אבל היא כן זוכרת את ההרגשה בידיה. כאילו היא מחזיקה בכפות ידיים רכות …
חסר קרן
מאת: אלה גליה אברוטיס "עיינים כחולות חייך בחשש לחברו בעודם ניצבים אל מול ההר. 'מה אתה אומר? הדרך ארוכה' שאל האחד את השני. נמשים חייך בחזרה לעיניים כחולות אך בחיוכו לא ניכר חשש. 'אני אומר שאם כך עלינו להתחיל ללכת …
חור בעלילה שמתחיל בדג הסובייטי
מאת: יוחאי סער אמא שלי ישבה מול שולחן עבודה ריק, ומצידו השני של החדר הלבן, ישבה הכלבה שלי מיקה על הרצפה, אם עוד שתי "מיקות" לידה. "מי מהם זאת מיקה?" שאלתי את אמא. "כולם הם מיקה" השיבה מבלי להזיז את …
חג הבנות
מאת: יובל אטיאס חג הבנות 3457 – שפי זה מתחיל בנקישות, כמו תמיד. אני נאחזת בגדר המרעה עד שפרקי אצבעותיי מלבינים. טק-טק-טק. הסוף של כל הדברים מתחיל בנקישות הארורות האלו. החלזונות שמעבר לגדר מפסיקים לזחול. גופים ריריים מרימים ראש מהטחב …
התרופה לעצב
מאת: עומרי גלס עולמנו עולם רחב, אך את הרי יודעת זאת, מאחר שטיילת לאורכו ולרוחבו, ברגלייך, בכרכרה ובספינת-בזק. מסעותייך הביאוך לפגוש בעלי חיים רבים ומשונים, וכל צנצנות הזכוכית בחדרך המלאות בזנבות וקשקשים משונים הן עדות לאותם המסעות. אני כָּמֶה לדעת …
השְעִיר והירח
מאת: יכין פנואלי (Yachin Pnueli) "בוא, בוא. בוא איתי". הוא לא ממש אמר לי את זה, אבל התנועה שהוא עשה עם הראש ואיך שהוא ניפנף בכנפיו הקטנות, היה לי ברור שזה מה שהוא רוצה, אז הלכתי אחריו. לרגע חשבתי לחזור …
נגישות
